בשל המחסור בכוחות לוחמים, באכ"א הפכו בימים האחרונים את "קוד 77", המאפשר להשאיר חיילים בצבא בתום שירותם הסדיר, להוראה שתחול על כל הלוחמים ובעלי התפקידים החשובים. המשמעות: כל לוחם יעבור ישירות מהשירות הסדיר לארבעה חודשי מילואים נוספים, ויקבל חופשת שחרור רק בתום שלוש השנים.
מאז שנגמר התמרון ברצועת עזה והושגה הפסקת אש בזירה הצפונית, חלק ממפקדי החטיבות הסדירות איפשרו לפקודיהם להשתחרר בתום שנתיים ושמונה חודשים, כחוק. אולם לאחרונה החליט ראש אכ"א, אלוף דדו בר-כליפא, לעגן את הקוד המטכ"לי כהוראה שתחול באופן גורף ואחיד על כל הלוחמים. המהלך מחזיר הלכה למעשה את השירות הסדיר לשלוש שנים, ללא חקיקה, אך מעניק הטבות כלכליות ללוחמים.
מאז חודשי המלחמה הראשונים, צה"ל ביקש מהממשלה להאריך בחוק את שירות החובה בחזרה לשלוש שנים כדי להקל בעומס המוטל על חיילי המילואים. אולם המפלגות החרדיות לא מוכנות לחתום על חוק שכזה עד שלא יחוקק "חוק השתמטות" חדש, שיעניק פטור משירות לרוב רובם של הצעירים החרדים. בלית ברירה, בצה"ל מסתפקים בפקודה החדשה.
באספקט אחד הלוחמים הרוויחו מהפלונטר הפוליטי: בתקופת המילואים הם ישתכרו כ-8,000 שקל בחודש, מה שכבר קורה לפי “קוד 77” אולם כנראה לא היה מתרחש אם השירות היה מוארך בחוק. "בסופו של יום, כלכלית, לוחם הסדיר רק ירוויח מזה, כי הוא ייצא לאזרחות עם הרבה יותר כסף", טוען גורם בצבא, "אם מחברים את המשכורת למענקי המילואים – 3,500 שקל לחופשה בארץ, 6,000 שקל לסיוע נפשי ועוד הטבות שוות כסף, בנוסף למענקי השחרור השחרור מהסדיר – מדובר בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים".
אלא שביחס לצו החירום שהופעל מאז תחילת המלחמה, התנאים הורעו. ראשית, חופשת השחרור של הלוחמים, שנמשכת כשבועיים, נדחתה לתום שלוש השנים וחוברה לכתשעה ימי חופשת השחרור מהמילואים שמגיעים לכל משרת. הפקודה החדשה מפלה אותם כי הם יקבלו את הכמות המינימלית של ימי חופשת השחרור מהמילואים, מה שמכונה בצה"ל "ימי התארגנות בבית על חשבון הצבא". לשם השוואה, מילואימניקים קרביים אחרים מקבלים באופן מצטבר שבועיים עד חודש של חופשה בבית, שנספרת כימי מילואים. אולם בצה"ל טוענים כי המרמור על כך אינו במקומו: "אין מה להשוות בין סדירים שממשיכים למילואים לבין חיילי מילואים שעושים כבר סבב שלישי או רביעי מתחילת המלחמה, והעומס עליהם עצום כבעלי משפחות ועסקים, סטודנטים באמצע התואר או שכירים במהלך הקריירה".
רכיב נוסף בפקודה עלול לעורר תרעומת: היא קובעת שמבחינת הופעה ולבוש, "חייל בשירות חירום שווה לחייל סדיר". כלומר: עליו להיות עם גומיות בקצה מכנסי המדים שלו, מעל לנעליים הצבאיות בלבד, ללא הארכת השיער ועם גילוח. פקודה חדשה אחרת, נציין, מקילה מעט את עניין הגילוח ומאפשרת גדלים אחידים ותצורות מינימליות של זקנים.
הכוח אצל המג"ד
על מי תחול הפקודה בפועל? היא נותנת מנדט לכל מפקד גדוד להעניק פטור מארבעת החודשים הנוספים לעד 30% מהחיילים שאמורים להשתחרר משירות סדיר באותו מחזור, לפי שיקול דעתו, אילוצים ובעיות פרט שיש להם בבית. זאת כדי שיסכימו בעתיד לשרת כלוחמי מילואים ולא ייווצר חיכוך בין החייל למערכת, שעלול להסתיים בדרישה להפסיק לשרת במילואים כלוחם.
הפקודה החדשה כוללת לא רק לוחמים, אלא גם בעלי תפקידים קריטיים נוספים ביחידות הקרביות, שבהם המחסור לרוב גדול אף יותר: נהגים, טבחים, חימושניקים וכדומה.
בצה"ל קובעים באופן חד-משמעי שמדובר בפתרון חלקי ומאולץ למשבר הסד"כ, עוד פלסטר לפצע מדמם באירוע מלחמתי רב-זירתי בהיקף שצה"ל מעולם לא היה בו. "גם ברגע נתון זה חסרים לנו כ-10,000 חיילים, בהם 7,000 לוחמים, שירדו ממצבת כוח האדם עקב אילוצי הלחימה הממושכת", אומר גורם בצבא, "הלוואי שיכולנו לחזור למצב שבו לוחמי סדיר יעשו 36 חודשים מלאים ורגילים, כפי שהיה במלחמות ישראל וגם בתקופות שבין המלחמות".
אבל בצבא מודעים גם למהומה שעלולה לפרוץ אם הפוליטיקאים כן יתקנו החוק לשלוש שנות שירות סדיר מלאות, והגלגל יחזור לאחור, כלומר שהלוחמים ישרתו את ארבעת החודשים האחרונים ללא התמורות הכלכליות החדשות. בצבא מודים כי "הפקודה החדשה תהיה בתוקף עד תיקון החוק או עד שינוי המצב הביטחוני". על האופציה הנוספת, גיוס אלפי חרדים כדי להשלים את החסר ולהקל על המשרתים, בכלל לא מדברים שם כמשהו ריאלי.
הסכר כבר נפרץ
בחודשים הקרובים, כך נראה, המצב רק יחמיר. בצה"ל כבר עושים שמיניות באוויר ותעלולים למכביר בניסיון לפתור את משבר כוח האדם, כמו למשל הכנסת טירונים קרביים לעזה (והוצאתם משם בעקבות ביקורת חריפה מצד ההורים). המטרה היא לא לפרוץ את היעד שהובטח לאנשי המילואים: לא יותר מחודשיים וחצי שירות בשנה אחת.
אולם מול סיר לחץ עזתי מבעבע, ולאור הדרישה לפעולה קרקעית רחבה ברצועה אם לא תהיה עסקה לשחרור החטופים, זה עלול להיות לא קל. בינתיים, את המשימות ברפיח מקבלות חטיבות סדירות כמו גולני, גבעתי ו-188. אם הפעילות תורחב, זה לא יספיק. ל"ידיעות אחרונות" נודע כי הסכר הזה נפרץ כבר לפני כשבועיים, למרות המאמצים הכבירים להימנע מכך: שני גדודים נקראו לסבב מילואים שני השנה. בצבא עושים הכל כדי שזה יישאר בהיקף קטן זה. חטיבת השריון הסדירה 7, למשל, שהייתה אמורה להצטרף ללחימה ברצועת עזה, לא עזבה בסוף את משימות הבט"ש בגבול הצפון כדי שחטיבת שריון במילואים לא תצטרך להחליף אותה במפתיע.
כדי להבין את היקף העומס על המילואימניקים, כדאי להזכיר שחודשיים וחצי, בערך 72 ימים, זו הכמות שרק מג"דים במילואים היו עושים בשנה שלפני פרוץ המלחמה. חייל ממוצע במילואים שירת 20 ימים בשנה "עמוסה". בצה"ל מוטרדים גם מהעומס שקיים על חיילי מילואים במסגרות כמו בית הספר למכ"ים ביסל"ח, חטיבת בה"ד 1, חטיבת הכשרת השריון 460 וכדומה, וגם על המשרתים במפקדות של גדודים וחטיבות סדירות שהמטות והחפ"קים שלהם מתבססים בזמני לחימה על אנשי מילואים. "שם כבר הגענו למילואימניקים שנמצאים 500 ימים על מדים", מסבירים בצה"ל, "ואנחנו חייבים למצוא לזה פתרונות".
המציאות הזאת, גם ללא מהלך קרקעי גדול ברצועת עזה או חידוש הלחימה בצפון, לא צפויה להשתנות בשנים הקרובות. צה"ל צפוי להשאיר פי שלושה-ארבעה כוחות בגזרות הבט"ש ובגבולות השונים בהשוואה לעבר, כלקח מטראומת הפלישה של חמאס ב-7 באוקטובר. בצבא מבינים שמה שהיה לפני כן כבר לא יספיק. למרות העלייה במוטיבציה של נערים לשרת בקרבי ושל נערות להפוך ללוחמות – משהו עמוק ויסודי צריך להשתנות בנושא כוח האדם.
