יֵשׁ לָרוֹפְאִים הָאֶנְדּוֹקְרִינוֹלוֹגִים שִׁיטָה מְעַנְיֶנֶת
לִקְבֹּעַ אֶת "הַגִּיל הָאֲמִתִּי" עַל פִּי גִּיל עַצְמוֹת
כַּף הַיָּד הַנֶּחְשָׂף בְּצִלּוּם רֶנְטְגֶּן. לֶאֱחֹז שֶׁקֶף צִלּוּם
תַּחַת מְנוֹרָה, לְהַבִּיט בְּצַג מַחְשֵׁב מוּאָר וְלוֹמַר
לַיֶּלֶד הַנִּבְדָּק אוֹ לַיַּלְדָּה וּלְאָבִיו וּלְאִמּוֹ:
שֶׁהוּא בְּסֵדֶר, שֶׁעַצְמוֹת כַּף הַיָּד כָּרֶגַע מַתְאִימוֹת
לְגִיל תֵּשַׁע וְיֵשׁ לוֹ עוֹד זְמַן לִגְדֹּל וְהַכֹּל יִסְתַּדֵּר.
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁצִּלּוּם רֶנְטְגֶּן שֶׁל עַצְמוֹת
כַּף הַלֵּב שֶׁלִּי מַתְאִים לְגִיל אַחֵר, אוּלַי גַּם לִזְמַן
אַחֵר וּלְנוֹף אַחֵר וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי עוֹד זְמַן
לִגְדֹּל וּדְבָרִים עוֹד יִסְתַּדְּרוּ, וּדְבָרִים כְּבָר מִסְתַּדְּרִים,
בַּכָּחֹל הַסְּתָוִי, בְּקַרְקָעִית הַחֹשֶׁךְ, לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה
הַחַרְדָּלִית, וּדְבָרִים נִסְתָּרִים.