בעיניים משפטיות, ישנם שני זוגות משקפיים מבעדם יש להסתכל על תצהיריהם של נתניהו ובר: משקפי המשפט הפלילי הרלוונטיים לשאלת הפתיחה בחקירה, ומשקפי המשפט המינהלי הרלוונטיים לסוגיה אשר נידונה בבג"ץ. אף שהוא מתעלם מניסיון כפיית חוות הדעת הביטחונית, נראה שאין צידוק לפתיחה בחקירה בחשד לשיבוש המשפט. בסוגיה הבג"צית, ככל שהשופטים יטעו לחשוב שנדרשת מהם הכרעה, הם יהיו חייבים לאפשר לעורכי הדין חקירות נגדיות נגד נתניהו ובר אחרת הציבור עלול להתייחס לפסק הדין כמאמר נחמד במדור הדעות של הנשיא יצחק עמית.
האישום החמור ביותר והמסוכן ביותר מבחינת נתניהו בתצהירו של רונן בר הוא טענת בר כי רה"מ פעל לשבש את משפטו באמצעות שימוש בשב"כ כדי שלא לאפשר את קיום עדותו. התיאור של בר עשוי היה להקים את החשד לשורת עבירות פליליות, ולפי פסיקת בג"ץ, גם את הטענה לנבצרות - אף שאין לכך בסיס בחוק.
בכל סוגיה יש לבחון בנפרד את המישור העובדתי ואת מישור הפרשנות על העובדות. למעשה, טוען נתניהו, כי בר פירש את מעשיו כניסיון לשבש את המשפט אך אין הדבר כך - וזו פרשנות אישית שלו. מה שמוביל אל המישור העובדתי: מקריאת התצהירים עולה כי התקיימו שלוש ישיבות - שתיים אשר עסקו באבטחת רה"מ לאחר פגיעת הכטב"ם בביתו בקיסריה, ואחת נוספת בנוגע לסידורי האבטחה בעדותו בבית המשפט.
לפי נתניהו, המסמך שבר טען כי ניסה להחתימו הייתה הצעת סדרי אבטחה מטעם הלשכה כיוון שהשב"כ, לדברי נתניהו, לא הציב מתווה (גם זה היה, אגב, בישיבה שאינה קשורה במשפט). ובעיקר, אחרי פגיעת הכטב"ם וחשש ריאלי לאירוע דומה נוסף. נתניהו כנראה דרש להגביר את האבטחה, ובישיבה השלישית אמר כי אינו מעוניין לפגוע בעדותו. גם אם הדברים נאמרו בתחכום לפרוטוקול, קשה להוכיח ברמה המספקת לפתיחה בחקירה כי נתניהו פעל על מנת לשבש את המשפט, ועוד פחות מכך, העלאתה של סוגיית הנבצרות. גם לגבי ממד ההסתרה, שלפי הפסיקה מחזק את העניין הפלילי שבמעשה, כתב נתניהו כי בר הוא מי שביקש לשוחח בארבע עיניים.
שופטי בג"ץ ביקשו את התצהירים עבור המשקפיים השניים, כלומר עבור המשפט המינהלי המתקיים בבית המשפט. שם השאלה האם כטענת העותרים נפל פגם בהחלטת הממשלה לפטר את בר. כדי להכריע יש לדון בשתי שאלות, הראשונה, האם הממשלה ביצעה הליך פיטורים תקין, ואילו השנייה היא האם העילה לפיטוריו של בר הולמת פיטורים של ראש שב"כ.
אף שבשאלה הראשונה השופטים כבר הביעו דעתם כי נפל פגם בכך שלא הוצגו לבר הטענות נגדו על מנת שיוכל להתמודד איתן בישיבת הממשלה שבה פוטר, הרי שרונן בר בעצמו בתצהירו לא טען בכלל כי קופחו זכויותיו וכי נשללה ממנו הזכות להשיב. למעשה העותרים טוענים לשלילת זכות של אדם שהוא בעצמו לא טוען זאת. תצהירו של בר והמענה של נתניהו עוסקים בעיקר בשאלה השנייה, שאלת צידוק הפיטורים. ממתי החל חוסר האמון בין השניים ומה הביא לו.
לשאלת ה"מה הביא לו" אמר בר כי נתניהו ביקש להפעיל את השב"כ נגד מפגינים. נתניהו לא ממש מכחיש זאת, אלא תוחם את בקשתו לממד צנוע יותר ומצדיק זאת כהגנה על הדמוקרטיה כפי שהחוק מצווה על השירות. הוא מוסיף תוספת חשובה, לפיה בר בעצמו לא ידע לומר האם שב"כ רשאי וכיצד רשאי לאכוף הפגנות ונתניהו ביקש את חוות דעת הייעוץ המשפטי לממשלה. לעומת זאת, את הטענה של בר כי נתניהו הורה לו כי במקרה של משבר חוקתי לציית לראש הממשלה ולא לשב"כ, נתניהו לא מכחיש. בג"ץ לא יקבל אכיפת הפגנות ושאלת הציות כבסיס לאי-אמון. הוא כבר קבע בעבר כי קיים קושי לממשלה להתערב בהחלטות לגבי הפגנות נגד מדיניותה.
לאחרונה הופיע היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין ותהה כיצד זה רונן בר נאחז בכיסאו ועוד מתנה תנאים לסיום תפקידו בעוד הוא חתום על האסון הגדול מאז השואה. נתניהו השתבלל בטענות לגבי אמון, אכיפת הפגנות ועוד, וחטף מראש השב"כ תצהיר חמור נגדו. כל זאת במקום לומר את המובן מאליו: בר אחראי ל-7 באוקטובר, ובחלוף תקופת זמן משמעותית צריך ללכת הביתה. טענה המופיעה רק בחלק האחרון של התצהיר ונולדה רק מאוחר יותר לטענות חוסר האמון. ממילא בר בעצמו כתב כי בכוונתו לפרוש בקרוב, אולם מסתיר את המועד כדי לגרום לבג"ץ להכניע את הממשלה.
כך או כך, למרות ששופטי בג"ץ אמרו בדיון כי אין צורך משפטי להידרש לשאלות חוסר האמון בין נתניהו לבר ודי בעיסוק בשאלות הפגמים הפרוצדורליים, הם בכל זאת איפשרו את הגשת התצהירים. התצהירים הציפו אירועים מהותיים וחמורים שברמה הציבורית טוב שצפו, אך ברמה המשפטית, יצרו פערי גרסאות שדיון שטחי בבג"ץ ללא חקירות נגדיות לא יכול להכריע בהן.
מבלי שנתניהו ובר יעמדו על דוכן העדים וישיבו במשך יום שלם לשאלות עורכי הדין של הצדדים בתיק, לא יתברר המישור העובדתי, ובלעדיו, גם מליצות, הטחות וקטעי שירה של הנשיא עמית לא יזכו את פסק הדין באמון הציבור. ככל שמתנהל בבג"ץ "משפט", יש לקיים חקירות נגדיות. ללא החקירות, אפשר להביא לפשרה שלפיה יוסכם מועד פרישתו של בר.
התצהירים הציפו אירועים מהותיים וחמורים שברמה הציבורית טוב שצפו, אך ברמה המשפטית, יצרו פערי גרסאות שדיון שטחי בבג"ץ ללא חקירות נגדיות לא יכול להכריע בהן
