”סיפרתי את הסיפור של אלון מאות פעמים, זה לא נהיה יותר קל”, אמר אתמול יונתן שימריז, בפתח דבריו על אחיו אלון שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר ונהרג מאש צה"ל כשניסה לברוח.
יונתן תיאר את ילדותם בכפר עזה – שלושה אחים, בלתי נפרדים, גדלים יחד בחדר אחד, מוקפים חופש וטבע, עד שהחלו האזעקות ב-2001. “לא הייתה אז כיפת ברזל. היינו חופשיים ומאושרים, ואז, בכל רגע, יכול היה ליפול טיל". ב-7 באוקטובר 2023, יונתן, אשתו נטלי ובתם יהלי נכנסו לממ”ד עם תחילת החדירה לכפר עזה. במקביל, עידו, האח האמצעי, הצטרף לכיתת הכוננות. “חשבתי שיש בין שניים לשלושה מחבלים בודדים בשדות. לא הבנתי את גודל האירוע", הוא נזכר.
את הדברים סיפר כחלק פרויקט "מנציחים ביחד" של עמותת קומו שהקים. במסגרתו, משפחות נפגעי המלחמה הזמינו את הציבור הרחב לקחת חלק בעיצוב הזיכרון של טבח 7 באוקטובר מתוך הנצחת קרוביהם שנפלו.
יונתן המשיך וסיפר כיצד בשעה 10:00 בבוקר קיבל את ההודעה האחרונה מאלון: "נכנסים אליי מחבלים לדירה". יונתן ענה: "אני אוהב אותך. תהיה חזק". אלון שלח אימוג’י של לב – וזה היה הסוף. 20 שעות שהו בממ”ד, בלי מים ואוכל ורק בלילה חולצו בידי צה"ל. מחוץ לקיבוץ נחשפו לזוועות, לגופות ולהרס מוחלט. "הרגשתי שאני במלחמת וייטנאם", הוא תיאר.
שבועיים לאחר מכן קיבלו את הבשורה שאלון חי ונמצא בשבי. "זה היה אחד הימים הכי שמחים בחיים שלי", אמר. אך כעבור חודשיים, בדצמבר, נודע להם שאלון נהרג. מתחקירים התברר: אלון, יחד עם שני חטופים נוספים – יותם חיים וסאמר טלאלקה ניסה לברוח בעירום עם דגל לבן לעבר כוח צה"ל ונהרג מירי כוחותינו בעקבות זיהוי מוטעה.
"את תחושת ההחמצה אי-אפשר להסביר במילים", אמר יונתן. מאוחר יותר קיבל מכתבים מהשבי שתיארו את אלון – מרגיע, חזק ומעל הכל מנהיג. שלושה שבועות אחרי נפילתו של אלון נולד לביא, בנו של יונתן. "ישבתי עם עצמי וחשבתי – איך אני מתקן? איך אני בונה עתיד טוב יותר לילדים שלי?" הוא מתאר ומדגיש שמתוך כך הקים את עמותת קומו, שמובילה את פרויקט ההנצחה והזיכרון.
