"אם זה היה קורה כשהייתה ברשותי, בזמן שהיא בבית או חוזרת מהעבודה, זה היה משהו אחר. אבל אני הבאתי אותה לכאן, זעקתי לעזרה, שהיא לא במצב טוב, ואישפזו אותה. זה סימן שהילדה לא בריאה, אז איך נתתם לה לצאת מהמחלקה ללא ליווי?" זעקה נורית, אימה של עמית (שמות בדויים), אחת משלוש מטופלות בשנות ה-20 לחייהן ממחלקה פסיכיאטרית במרכז הרפואי שיבא שניסו לשים קץ לחייהן זו אחר זו בתוך 48 שעות.
נורית טוענת בראיון ראשון ל-ynet שבית החולים כשל בשמירה עליהן. "אם אני לא יכולה לסמוך על צוות רפואי שתהיה בטוחה, מה נשאר? זה מחדל, רשלנות רפואית לשמה", אמרה האם בכאב. בשיבא עדיין מתחקרים את האירוע החמור. שלוש הצעירות שרדו את הפגיעה הקשה, נותחו והן מאושפזות במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סובלות מפגיעות אורתופדיות ומשברים מרובים, אך ללא פגיעה מוחית.
על אף שבמחלקה הפתוחה רשאים חלק מהמטופלים לצאת מהמתחם, טוענת נורית כי לבתה רקע של ניסיונות אובדניים, ושגם האשפוז האחרון – זה שהסתיים במקרה החמור – נבע מניסיון אובדני. בעקבות כך אושפזה במחלקה סגורה, ואולם, נורית מספרת כי לאחר פחות מ-48 שעות, התקשרה בתה וסיפרה לה שהעבירו אותה למחלקה הפתוחה. "הופתעתי מאוד. מה השיקולים להוציא אותה כל כך מהר אחרי שניסתה לשלוח יד בנפשה שלוש פעמים?" היא מציינת כי אף אחד מהצוות לא עידכן אותה בכך.
נורית מספרת שהצוות טען שעמית עברה הערכה פסיכיאטרית שבה לא נמצאה עדות לכך שהיא עלולה לפגוע בעצמה. "אני כאובה, אני כעוסה, אני חרדה מאוד למצב שלה, כל מיני שאלות עולות לי בראש – אם תישאר נכה או לא", שיתפה האם בדמעות. "איך אתם, בתור אנשי מקצוע, לא ראיתם שהיא במצב כזה, ואני כאמא כן ראיתי? זאת אומרת שהיה פה מחדל".
מבית החולים נמסר כי לאחר המקרה הראשון, ומחשש ל"הדבקה" או "פעולות השראה" בידי מטופלות נוספות, הצוות הרפואי של מערך בריאות הנפש ערך שיחות טיפוליות עם יתר הבנות במחלקה, והן אף עברו לטענתם הערכה פסיכיאטרית. לדבריהם, לא נמצאו בשיחות אלה עדויות לרמת מסוכנות גבוהה אצל אף אחת מהמטופלות האחרות.
אך בתוך 48 שעות, שתי מטופלות נוספות מאותה מחלקה ניסו גם הן לשים קץ לחייהן באותו האופן, לאחר שיצאו אף הן מהמחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה כפי שפורסם לראשונה ב-ynet. בעקבות המקרים, וכצעד מניעתי, הוחלט בשיבא לסגור את המחלקה הפתוחה, ולטענת נורית, נמסר להורים כי במקום הוצב שומר.
משרד הבריאות עודכן על המקרה. בבית החולים מציינים כי התייעצו עם מומחים בתחום, בהם גם פרופ' גיל זלצמן, מנהל בית החולים גהה ויו"ר התוכנית למניעת אובדנות במשרד הבריאות.
תגובת המרכז הרפואי שיבא: "בהתאם לגישה הטיפולית המתקדמת שלנו, אנו שמים דגש על מתן כלים תומכים לשיקום ולקיום חיים מלאים ועצמאיים. אנו מתאימים את סביבת האשפוז לסטטוס הרפואי והאישי של כל מטופל ולרצונותיו, וזאת ככל שמצבו הקליני מאפשר בחירה חופשית. המטופלים במחלקה נתונים להשגחה ולניטור רציף, תוך שמירה על כבודם וחירותם, והם מקבלים את הטיפול המקצועי והאיכותי ביותר, בהתאם לסטנדרטים מחמירים ולמדדי איכות מובילים".
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר – סיוע והקשבה ברשת. כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי.
נורית, אימה של עמית (שמות בדויים): "מי יכול לתת לי תשובות מכל הצוות הרפואי? איך אתם, בתור אנשי מקצוע, לא ראיתם שהיא במצב כזה, ואני כאמא כן ראיתי? זאת אומרת שהיה פה מחדל"
