הפיצול הגואל
האם אפשר כבר להודות, בשקט, שהיועמ"שית לא תודח בקרוב? כמובן, האינטרס הפלגני של שני המחנות הוא להבהיר שזה אוטוטו קורה, אלה – כדי להרגיע את הבייס, אלה – כדי להדאיג אותו. הרי ישיבת הממשלה כבר הביעה בה אי-אמון, כבר מאיישים את הוועדה להדחתה, בקיצור: אוטוטו.
4 צפייה בגלריה
(בהרב־מיארה בוועדת החוקה השבוע. דווקא היו לה תשובות, חבל שבמקום לענות נזפה בח"כים על השאלות | צילום: עמית שאבי)
ספק גדול. הדחת רונן בר היא אירוע טראומטי לא רק למודח אלא גם למדיח. ראש הממשלה הסתבך במשך חודשיים בהליך שטילטל את המדינה וחידש מחאה שנראתה עד אז גוועת. בר התנהל באופן תמוה, הסתבך מול גרסת נתניהו ובסוף ספק אם יקבל בג"ץ עקרוני. אבל פיטוריו, לפחות על הנייר, עוד אמורים היו להיות פשוטים בהרבה מאלה של היועמ"שית: לא היה נראה שיש צורך בכינוס ועדת האיתור, בר בניגוד אליה היה מעורב עד צוואר במחדל 7 באוקטובר, החוק לגביו מפורש והסמכות מלאה.
ובכל זאת אנחנו כבר בחודש השלישי לסאגה. ואם כך הדין בראש השב"כ, אדרבה ואדרבה כשמדובר ביועמ"שית. למשל, מהם גבולות סמכויותיה של ועדת האיתור? יש כאן משהו מוזר. בדרך הלוך אל התפקיד, כל מה שעושה הוועדה הוא לבדוק כשירות וטוהר מידות. אז מה אמור לקרות בדרך חזור, בפיטורים? מה זה משנה אם היועמ"שית טהורה מכל רבב? הרי הטיעון הוא לעצם תפקודה.
ולכן, במקביל לפסטיבל הרועש נבדקות גם אפשרויות אחרות, אלגנטיות יותר. המובילה שבהן: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כך שיהיה יועץ אחד, במקרה הזה יועצת, ותובע כללי אחד. בהרב-מיארה, כמו קודמה, מתנגדת כי היא משוכנעת שמינוי תובע שאינו יושב בתוך עמו, שאינו רואה פוליטיקאים מדי יום, לא יוביל להקטנת התביעתיות אלא להפך, להעמקתה. מישהו שקבור כל היום במשרד המשפטים נוטה לראות את העולם דרך משקפיים לגליות, בלי פיקוח מעליו ובלי להבחין מה כשר אבל מסריח ומה מסריח אבל לא כשר. לשכת היועמ"ש החדשה שתיחנך בקרוב יושבת בקומה ה-14 של משרד המשפטים הנוצץ, עם נוף אל החלון של ראש הממשלה. משל נפלא על חיינו פה בזמן האחרון.
אבל הכוח העצום שנצבר בידי היועמ"ש מחייב את פיצול התפקיד. ובלי קשר, שר חושש להתנצח עם יועץ כאשר הוא יודע שגורלו הפלילי בידיו. השר לוין התנגד עד היום בתוקף לפיצול, מטעמים דומים לשלה, אבל מי שפועל לשכנע אותו ללכת על הדרך הארוכה-קצרה הזו, במקום הקצרה-ארוכה של הדחת בהרב-מיארה, הם שני שרי משפטים בדימוס: גדעון סער וחיים רמון. לסער יש הצעת חוק מוכנה שקובעת שתובע יוכל להורות על פתיחת חקירה או להגיש כתב אישום נגד נבחר ציבור רק בהצבעה בוועדת שלושה: שופט עליון בדימוס שיקבע נשיא העליון, יועמ"ש בדימוס שיקבע היועמ"ש ועורך דין פרטי שימנה השר.
אז כדאי להפנים: היועמ"שית לא תודח. אה, וחכו עד שכולם ישמעו שהיא לא דנה ולא מתכוונת לדון בהוצאת נתניהו לנבצרות.
הצעת סער היא שהתובע יוכל להורות על פתיחת חקירה ולהגיש כתב אישום נגד נבחר ציבור רק בהצבעה בוועדת שלושה: אחד ימונה על ידי נשיא העליון, שני על ידי היועמ"ש ושלישי מטעם שר המשפטים
קלסר הברקסים
כג'ינג'ית באופייה, גלי בהרב-מיארה בטח הרגישה בבית בוועדת החוקה ביום ראשון. זה היה נראה כנס של חמומי מוח מכל הצדדים. במקום בירור של העובדות, במקום לענות לשאלות קשות, האירוע הפך לחינגה של קריאות ביניים וקריאות לסדר. איפה הכנסת ואיפה השימועים בבית הנבחרים והסנאט. כי היו שאלות קשות ונוקבות, וגם ליועמ"שית לא חסרות תשובות. חבל שנזפה בחברי הכנסת על השאלות, במקום לענות לגופו של עניין.
בעניין הייעוץ הבררני, יש קלסר עבה במשרד המשפטים של ברקסים ששמה לממשלה הקודמת: מניעת פרסום במימון ממשלתי על הצהרת ירושלים של ביידן ולפיד בזמן בחירות. מניעת הקמת יישוב בבחירות, מניעת מינוי מנכ"ל קבוע למל"ג בתקופת בחירות ועוד. בעיניה, הממשלה לא נתנה לה צ'אנס מראש. לא הכל משכנע, אבל בנושאי ביטחון והתיישבות גם ללוין ולאמסלם אין עליה מילה רעה.
לב הטיעון נגדה הוא כמובן האכיפה הבררנית. במשרד המשפטים מתעקשים שגם חקירת ח"כ גלעד קריב שחשוד בהדלפת פרוטוקול סודי מוועדת החוץ והביטחון התעכבה לא בגלל העדפה פוליטית אלא מסיבות אחרות. משמר הכנסת, שקיים את החקירה הראשונה, פעל לטענתם באופן שרק הוסיף עבודה. אלמלא זאת, כך נטען, קריב היה נחקר מוקדם בהרבה.
אנשי היועמ"שית מתעקשים עדיין שהיא לא פוגעת בעבודת עיתונאים. הם עומדים – ללא ביסוס בראיות, יש לומר – על טענתם שעורך "ג'רוזלם פוסט" צביקה קליין לא נחקר באזהרה בשל עבודתו אלא בגלל פעולות אחרות שלו. על השאלה למה לא הקימו קול זעקה על החרמת הטלפון שלו בלי צו, טרם השיבו. חוסר אכיפה של קריאות לסרבנות? היועמ"שית מזכירה לבני שיחה שלא חקרה גם אף רב ראשי לשעבר שקרא לקרוע צווים. זו אכן תשובה משכנעת. קצת פחות מחוסר האכיפה המשפטי המוחלט בעניין חסימת כבישים, עבירה שבגינה הושלכו בתקופת ההתנתקות לכלא פעילי ימין לא מעטים לחודשים לא מעטים.
אגב, נבדקת האפשרות לפתוח בחקירה נגד היועץ הקודם, אביחי מנדלבליט, בעקבות הקלטות שיחותיו עם אפי נוה. התיעוד חשף איך מנדלבליט מקבל מידע מבפנים ומסכל מועמדים אחרים. למחרת הפרסום, פנה אגף החקירות אל לשכת היועמ"שית לברר אם יש מקום לפתוח בבדיקת החשדות. זה בטיפול, השיבו, ומאז, במשך שמונה חודשים, נעלמו עקבותיהם. לפי הטענה במשרד המשפטים, הסיפור הוא שכל אנשי לשכתה של היועמ"שית עבדו גם עם קודמה, ולכן העיון בחומר הועבר לגורמים אחרים במשרד המשפטים. למרבה הצער, גם זה נסחב כבר שבעה חודשים, אבל לאור הקצב שבו מתקבלות החלטות פליליות בישראל, זה אכן חוסר אכיפה, אבל עדיין לא כל כך בררני.
נבדקת האפשרות לפתוח בחקירה נגד מנדלבליט על שיחותיו עם אפי נוה. אגף החקירות פנה אל לשכת היועמ"שית בעניין. זה בטיפול, השיבו, ומאז, במשך שמונה חודשים, נעלמו עקבותיהם
משומרון תיפתח הטובה
יוקר המחיה לא מדלג גם מעל מחבלי איו"ש. רובה אוטומטי שעלה עד 2022 20,000 שקל, עולה היום 70,000 אלף, פי שלושה וחצי. כתוצאה מכך גם מחיר פיגוע – רובה או שניים בתוספת משטובה, מכונית ישראלית שאמורה להישלח לגריטה אבל במקום זאת נוסעת בכבישי השומרון – כבר לא שווה לכל נפש.
הסיבה לכך היא רצף מבצעים שהחל, מי זוכר, עוד בממשלה הקודמת אחרי גל פיגועים נרחב, ושיאו במבצע חומת ברזל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. עוד יש הברחות טרור מירדן, עוד יש הברחות פליליות ממשפחות הפשע בישראל, אבל המלאי הצטמצם.
אלוף פיקוד המרכז החדש, אבי בלוט, קצת נעלב כשהוא שומע לפעמים שקוראים לו לעשות "חומת מגן 2". מבצע כזה, הוא מסביר לראשי ההתיישבות, פירושו פחות מאמצים ממה שעושים היום, לא יותר. יותר מחבלים מחוסלים, יותר תקיפות של חיל האוויר, לראשונה גם פעולה שיטתית להרס מחנות הפליטים כערי מבצר.
תמונות לוויין מספרות את הסיפור: מחנה הפליטים בג'נין כבר נראה כמו שכונה, לא כמו אוסף של בתים שעולים זה על זה בצפיפות. צה"ל פינה שם דרכים רחבות כדי לאפשר מעבר טנקים, ובכך לייצר גישה מהירה לכל נקודה במחנה.
בג"ץ בהרכב של שלושה שופטים, כולל רות רונן הליברלית, דחה עתירה של מושל ג'נין נגד ההריסה, וקבע עיקרון חשוב: חופש תנועה שווה חופש פעולה שווה ביטחון. "נמצא כי נדרש לפרוץ צירים חדשים ולהרחיב קיימים באופן שיאפשר תנועה רכובה של כוחות הביטחון ויתייתר הצורך של הלוחמים לפרוק מהכלים ולנוע מרחקים משמעותיים בשטח תוך סיכון ביטחונם".
השופט סולברג אף הרחיק לכת ונזף בצבא, אבל נזיפה מסוג שמעולם לא נשמעה עד עתה בבג"ץ: "משלא ניתן צו ארעי, לא היה צריך צה"ל להמתין עד למתן החלטה בבקשות. בהינתן צורך צבאי ממשי ומיידי לא הייתה מניעה לפעול לאלתר. ביקורת שיפוטית בזמן אמת שעה שהתותחים רועמים עלולה, חס וחלילה, לסכן את כוחות הצבא ואף לעלות בחיי אדם". מחזה שכזה: בג"ץ מאיץ לעלות עם די-9.
אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, קצת נעלב כשהוא שומע לפעמים שקוראים לו לעשות "חומת מגן 2". מבצע כזה, הוא מסביר לראשי ההתיישבות, פירושו פחות מאמצים ממה שעושים היום, לא יותר
זיקוקי שחרור
הסטירה המצלצלת שחטפה ישראל ב-7 באוקטובר הגיעה בהפתעה. מה שקרה בחודשים שאחר כך, במובן מסוים, לא פחות גרוע: היא הפכה לילד כאפות, זה שגם החברים שלו חוטפים בגללו. שתי תמונות מאשתקד נשכחו בגלל קצב האירועים המטורף. הראשונה, עשרה ימים אחרי הטבח, קנצלר גרמניה אולף שולץ ופמלייתו משתטחים על המסלול בנתב"ג בגלל אזעקות חמאס. איזה ארסנל היה לחמאס, איזה ביטחון עצמי. סינוואר כנראה הניח שבסוף אותו קנצלר יטיל הגבלות על יצוא נשק על ישראל.
חלפו חודשים רבים, חמאס חטף, אבל בצפון המצב היה על סף הפסד. נסראללה הרגיש אז כל כך בטוח, שאיים: "פלישה לגליל זה נושא שנשאר על הפרק אם העימות יתפתח. האויב מסתיר את האבידות בחזית הצפונית, אך לא הצליח להסתיר את מספר המפונים. 42 יישובים פונו לחלוטין. חזית לבנון שיבשה את החקלאות, התעשייה והתיירות בצפון".
ואז נסראללה הרגיש כה בטוח, שלראשונה בתולדות הסכסוך במזרח התיכון, הוא איים על חברה באיחוד האירופי: "יש לנו מידע שישראל משתמשת בשדות תעופה בקפריסין לאימונים, הם ישתמשו בשדות האלה במקרה של מלחמה. אם קפריסין תאפשר זאת, היא תהיה חלק מהמלחמה". לא רק שהאיחוד לא עשה דבר, קפריסין מיהרה בבהלה להתנער מהטענה שהיא מסייעת לישראל. הקהילה הישראלית הגדלה בקפריסין, של יורדים מטעמי ביטחון אישי, גילתה למרבה הצער שאין מקום שאפשר להרגיש בו לגמרי בטוח.
חלפה שנה. לימסול שלמה, אבל הדאחייה בחורבות. חיל האוויר עדיין ממריא לקפריסין אבל משדה התעופה בביירות סולקו זה מכבר הפוסטרים של נסראללה. טיסות עם מזומן מאיראן אינן מורשות לנחות שם.
בערב יום העצמאות הזה היו זיקוקים גם בקריית-שמונה. רוב התושבים כבר חזרו, והחלק המכריע של הנותרים במרכז ישובו – באיחור כואב אך בלתי נמנע לאור שנת הלימודים – עד 1 בספטמבר.
חמאס עודנו מזנב בכוחות, אבל רקטות לטווח ארוך כבר כמעט אין לו, גם לא הנהגה. העורף הלוגיסטי שהושיט לו העולם בדמות עיצומי נשק שכמעט רוקנו את המחסנים בישראל כבר הצטמצם וכמעט נעלם. צווי המעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון מתפוררים, בארצות-הברית ובגרמניה עלה ממשל ידידותי בהרבה, והשאר מפשירים. מבעד לוויכוח המייסר על חטופים מול מלחמה, או לדיון על תקיפת איראן, מבעד לכל אלה אפשר לראות שבשנה ה-77 לעצמאותה ישראל החזירה לעצמה את העוצמה, וגם חלק ניכר מהחברים. עוז לתמורה, במקרה הזה אחרי הפורענות.
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12
שנה אחרי איומי נסראללה, חיל האוויר עדיין ממשיך לפעול גם מקפריסין, אבל משדה התעופה בביירות סולקו הפוסטרים של נסראללה. טיסות עם מזומן מאיראן אינן מורשות לנחות שם
