"סכנת היעלמות מוחלטת – חשש ממשי שהחטופים החללים ייעלמו". לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, מטה המשפחות להחזרת החטופים פירסם אתמול נייר עמדה מקצועי. הדוח שהוצג מתריע כי קיים חשש כבד ש-35 החטופים החללים, אזרחים וחיילים המוחזקים בעזה כבר 571 ימים, "ייעלמו" באופן שלא ניתן יהיה לאתרם ולהשיבם לקבורה – בין אם בשל היעדר מודיעין ובין אם בשל הקושי לזהותם אחרי זמן רב כל כך.
משפחות חטופים חללים מסרו הצהרה לתקשורת בכיכר החטופים והתייחסו לדוח. בהצהרה השתתפו מיטל וייס, בתם של אילן וייס ושורדת השבי שירי וייס, בר גודארד, בתו של מני גודארד, מירב דניאל, אימו של סמל עוז דניאל ודלית מדר, אחייניתם של ג'ודי ויינשטיין חגי וגדי חגי.
הדוח סוקר שני ממדים מרכזיים, הראשון הוא אובדן המידע. "החשש כי מיקומם של רבים מהחללים ידוע רק ליחידים שעלולים להיהרג או להיעלם במהלך הקרבות, מבלי שהותירו תיעוד מסודר. ככל שהזמן חולף, כך הולך ומעמיק הפער המודיעיני ומצטמצמת האפשרות לקבל מידע ישיר ואמין לצורך פעולות איתור והשבה", צוין בדוח.
הסיכון השני שמציג הדוח, לצד הפערים המודיעיניים, הוא פגיעה בשלמות החללים בעקבות תנאים סביבתיים. "תנאי השטח בעזה, חום כבד, הצפות, קריסות ועוד, פוגעים בשלמות השרידים ומקשים על זיהוים והבנת נסיבות מותם בחקירה עתידית", נכתב.
המטה מסר כי "ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שבו ישראל מתייחדת עם נופליה ומכבדת את זכרם, מתחדדת הדחיפות להשיב גם את החטופים החללים לקבורה בכבוד. נייר העמדה מתריע כי הזמן החולף שוחק עדויות, מוחק ממצאים ומערער את הסיכוי להשבתם ובכך גם היכולת לאפשר הליך שיקום אישי ולאומי".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה המשפחות, הסביר כי "ישנה סכנה ממשית לחטופים החללים, כזו שעלולה לפגוע ביכולת להשיב אותם לקבורה ראויה". לדבריו, "החזרת החטופים החללים לקבורה בכבוד והשבת החיים לשיקום הן תנאי יסוד לריפוי הפצע האישי, החברתי והלאומי, זוהי מחויבות מוסרית ולאומית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה, חלק מהחוזה הבלתי כתוב שעליו נשענת החברה הישראלית. ללא החזרת החטופים החללים ובהיעדר ודאות, בני המשפחות הופכים להיות לחיים-מתים, והחללים נשארים מתים-חיים. פצע זה מערער את האמון שעליו בנוי המרקם החברתי".
מירב, אימו של סמל עוז דניאל שנפל ב-7 באוקטובר בעוטף עזה וגופתו מוחזקת בידי חמאס, אמרה כי "בני עוז היה לוחם שריון אמיץ. הוא הוצב על ידי המדינה בגזרת עזה, שם נלחם והגן על אזרחי ישראל באותו הבוקר הנורא והמסויט. לא זכינו להביא את עוז למנוחת עולמים. הבאה לקבורה אינה מותרות ואינה זכות יתר. היא חובה של חברה חפצת חיים".
מיטל וייס סיפרה כי אביה, אילן, היה סגן ראש צוות החירום היישובי וקפץ לפתוח את הנשקייה לחברי כיתת הכוננות. "במהלך הקרב על בארי, מעטים מול מאות מחבלים, אבי נרצח ונחטף", אמרה. "אבא שלי יצא מהבית ללא היסוס, למרות שידע שהוא עלול לשלם בחייו. היום אני מרגישה שהמחויבות כלפי אבא שלי נפרמה. גם השנה אנחנו נעמוד שבורי לב, בלי קבר להתאבל עליו. דבר כל כך בסיסי ואלמנטרי. שנה וחצי שבהן אנו חוששים שישנו סיכוי שיקירינו יאבדו באדמת עזה".
דלית חגי מדר אמרה: "אני אחיינית של גדי חגי וג'ודי וינשטיין חגי מניר עוז. הם נורו ונחטפו, ועד היום מוחזקים בשבי, כחללים. לא רק החטופים החיים נמצאים בסכנה — גם החטופים החללים. אנו לא מוכנים לחיות בסטטוס של 'מקום קבורתם לא נודע'".
