הודעת ההתפטרות של ראש השב"כ שלשום משאירה את הצמרת הביטחונית נקייה מהאחראיים המרכזיים למחדל 7 באוקטובר: רונן בר הצטרף לכל הקצונה הבכירה בצה"ל ערב הטבח, בעוד הדרג המדיני ממשיך כרגיל, בלי להקים ועדת חקירה ממלכתית ובלי להתפטר ולנסות לזכות מחדש באמון העם. לפי המתרחש בימים האחרונים ממשיכים מקורבי נתניהו גם בנוהג הנפסד להאשים את הרמטכ"ל בכל חוליי המציאות.
על פניו, בר הוציא את הערמונים מהאש המשפטית, שהתלקחה בעתירות לבג"ץ נגד הדחתו: הממשלה הצביעה אתמול בזריזות על ביטול ההחלטה לפטרו, במטרה למשוך את השטיח תחת האפשרות שבג"ץ יכתוב פסק דין עקרוני. הכדור עובר כעת לבית המשפט, שייאלץ להחליט אם יש תשתית לכתיבת פסק דין שכזה, שיחייב גם הכרעה בין התצהירים החריפים שהגישו בר ונתניהו זה נגד זה. יש לזכור כי כל עוד העתירה תלויה ועומדת, נתניהו לא יכול להכריז על בחירתו לראש השב"כ הבא, ותהליך החפיפה החיוני במשרה כה רגישה עלול להיפגע. התפטרותו של בר והשינויים במטכ"ל מעלים שוב את השאלה, האם מימוש האחריות מסיים את האירוע עד שתוקם ועדת חקירה.
התשובה היא לא: ההתפטרות של בר היא צעד ראוי אך מתבקש ולא מספק. במדינה מתוקנת, יש לחקור מחדלים חמורים במסגרת של רשלנות פלילית, ממש כפי שנעשה במקרים של תאונות אימונים קטלניות או אסון בסגנון נחל צפית, שהאחראים לו הורשעו ונשלחו לכלא. חשוב להבהיר: אין הכוונה לטענות הקונספירטיביות והשקריות בנוסח "בגידה מבפנים", שבר נאלץ להזים בפרק מיוחד בתצהיר שהגיש. לא הייתה "בגידה מבפנים", וכל קביעה אחרת חוטאת לאנשים שהקדישו את רוב חייהם לביטחון המדינה תוך מסירות נפש וסיכון חיים.
הפרקליטה הצבאית הראשית אמרה לפני מספר חודשים כי תבחן חקירה של הנושא, אך מאז לא הביעה את עמדתה המקצועית. אם השתיקה תימשך, יקום לצה"ל קושי מוסרי וערכי, כיוון שהוא יצטרך להסביר איזה אסונות הוא כן חוקר ואיזה לא, ואיך תאונות שגובות את חייהם של חייל או שניים הופכות לחקירה ולא המחדל הביטחוני החמור בתולדות המדינה.
בנאום ההתפטרות שלו בפני עובדי השב"כ, בר אמר ש"את האמת ואת אשר צריך לתקן, נדרש לעשות רק במסגרת ועדת חקירה ממלכתית. האמת, מגיעה לכם. מגיעה לנופלים. מימוש האחריות הלכה למעשה הוא חלק בלתי נפרד מהדוגמה האישית וממורשת מנהיגינו, ואין לנו לגיטימציה להובלה בלעדיה".
בכך בר צודק לחלוטין: ועדת חקירה אמיתית, עם סמכויות מלאות, תפרוס את כל ממצאי האמת בפני הציבור, שגם כעבור שנה וחצי מתקשה להבין איך זה קרה לנו.
זאת חובתנו כלפי הנופלים, כלפי משפחותיהם וכלפי עתידנו במקום הזה. לסוגיית הרכב הוועדה צריך להידרש מתוך כוונה לפתור את המחלוקות וחוסר האמון ולא כדי לשתק את הדרישה המוסרית מאין כמותה להקים אותה. שם כמו גבי אשכנזי – רמטכ"ל לשעבר, דמות ממלכתית, מתנגד לסרבנות ואפילו שר חוץ תחת נתניהו – היה יכול להיות שם מוסכם על רוב חלקי העם, אבל במדינה שבה מכריזים על מינוי ראש שב"כ ונסוגים ממנו בגלל תמונה בקפלן, גם זאת כנראה פנטזיה.
אלא שהדרג המדיני בראשות נתניהו חייב להבין: לא כל מה שנשמע מובן מאליו בערוצי התקשורת שתומכים בו עובר בכלל הציבור. לאחר ההתפטרות של בר, הסבלנות כלפי עוד ניסיונות טיוח והדחקה הולכת ומתקצרת, משום שיש אמת שלא ניתן לסחרר ולעוות: האסון הזה התרחש במשמרת של הממשלה הנוכחית. האחריות השלטונית הבסיסית מחייבת התפטרות של נתניהו וממשלתו והליכה לבחירות. אהרן חליוה, ירון פינקלמן, הרצי הלוי ועכשיו רונן בר – כולם הלכו. זהו, עכשיו תורכם.
