לא בכל יום וגם לא בכל עשור נקטע שידור מתגלגל, שמלווה אירוע חדשותי בהול, לטובת קלטת שצולמה יומיים קודם. אבל ישראל של העשור הנוכחי מוצאת את עצמה שוב ושוב בטריטוריות חדשות ואף דמיוניות, שהייצוג הכי קיצוני שלהן מתגלם במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות – לכשעצמו פטנט שנוי במחלוקת. בין אם זו מגפה עולמית (ב-2020), מלחמה (ב-2024) ושריפה מטורפת (השנה), השינויים התכופים בסדרי בראשית של ערב יום העצמאות הם פניה הכנים של תקופת משבר.
לכן נדמה שהבחירה של ערוצי הטלוויזיה לשדר בכל זאת את הקלטת החזרה הגנרלית של טקס הדלקת המשואות, למרות שבאותה שעה השריפות המשיכו להשתולל, היא לא המקבילה לשידור "אגם הברבורים" בזמן ניסיון ההפיכה ברוסיה ב-1991 וגם לא פיצול מסך בין פיגוע למשחק כדורגל. הדלקת המשואות, למרות כל הדחפורים הפוליטיים שעולים עליו, ממשיך להוות ההזדמנות של רבים ורבות להרגיש חיבור למקום שבעבורו הם מקיזים דם, כפשוטו. לקחת את זה מהם לחלוטין, גם אם יש לכך סיבות טובות, זאת החלטה שאף מנהל שידור לא באמת מסוגל לקבל.
בהתאם, הנסיבות החריגות הולידו רגעים חריגים. בערוץ 12, למשל, חתכו לזמן קצר מנאומו של יו"ר הכנסת, צעד שלימד בעקיפין על הפיכתו מהאישיות המרכזית בטקס לנספח זניח. ואילו בערוץ 14 ניצלו את האצטלה האקטואלית כדי לבצע מעשה מרושע אך אופייני: לא לשדר את נאום הדלקת המשואה של דנה אינטרנשיונל (וגם מהידיעה על הטקס באתר היא נמחקה, כך שזה לא רנדומלי). מזל שערוץ 14 לא מפיץ קונספירציות נגד עצמו: עוד היו טוענים שם שהשריפות הוצתו כדי שניתן יהיה להעלים את הדיווה בתירוץ נוח.
הטרגדיה היא שגם הטקס מתגמל את המסירות של הצופים והצופות עם השילוב המנצח של חוסר התחשבות ורעיונות גרועים: מהמספר המיותר של מדליקי ומדליקות המשואות (בטח כשלא כולם ראויים באותה מידה, וחלקם לא ראויים כלל) ועד הקרינג' של המחווה לזמרות וזמרים מתים; מהדינמיקה הקרחונית בין המנחות ועד הסרטון המאוס של ראש הממשלה. אבל מה רע לכוהנת הטקס, שרת התחבורה? עוד שנה חלפה בלי סטייה מהשורה או מפגן מחאה בקהל, וכמובן עם הפריימים שלה צוהלת ביציע.
אולם גם מעל החלקים היפים בטקס ריחפה תחושת צרימה עמוקה, שכנראה הייתה שוררת גם אם השידור היה חי ומזג האוויר מושלם ומנוחתה של עפרה חזה ז"ל לא הייתה מוטרדת באמצעות בינה מלאכותית וחוסר סטייל טבעי: היא נובעת מהפער הבלתי נסבל בין המקום המכובד שניתן לכאב על החטופים להפקרתם בפועל (כפי שהבהיר ראש הממשלה למחרת בטקס חידון התנ"ך), ובין הפסאדה של המסר "גשרים של תקווה" למציאות עגומה שבה הם נשרפים בזה אחר זה, שנה אחר שנה. ואף מטוס כיבוי לא נראה באופק.
