"אני נאלצת לצמצם את העגלה שלי בסופר, לצמצם בהוצאות של טיפוח ילדיי בכל היבט המצריך הוצאה כלכלית, רישום לחוגי ספורט החיוניים לבריאותנו, טיפולים. אני חושבת פעמיים בכל פעם שצריך להתניע את האוטו.
אני מבינה שיש חוק של האוצר ומקצצים לעוד מגזרים במשק. מה שאני עוד מבינה, זה שכל העובדים האחרים ממגזרים שונים קיבלו תמורה עבור ההפחתה. במה אני שונה? אני אחראית על דור העתיד של המדינה, ואני שונה גם בשכר העלוב שאני מקבלת על עבודתי לעומת שכר עובדי הוראה במדינות ה-OECD. הנהגת מדינת ישראל הפכה להיות כזו שמזהה אוכלוסייה חלשה ומחלישה אותה עוד יותר. אנחנו הגננות סיימנו להנהן בהסכמה לכל גזרה.
האפליה הזו חייבת להיפסק. המקצוע החשוב בעולם יתרוקן מאנשיו אם לא ישכילו להבין שיש להגדיל את השכר משמעותית על מנת שאיכות החינוך בישראל תהיה מיטבית. לא ניתן שירסקו אותו לכדי אבקה. אנחנו מגדלות את דור העתיד. והכי חשוב – גננת/מורה מתוסכלת זה דבר לא בריא ולא מומלץ לילדים על פי הנחיות משרד הבריאות. באחריות".
