הקבינט המדיני-ביטחוני צפוי לאשר היום את התוכניות להעמקת הלחימה ברצועה, מה שיחייב גם גיוס מילואים נרחב, ובמהלך הימים האחרונים קיבלו עשרות אלפי מילואימניקים הודעות ממפקדיהם ונדרשו להיערך לכך.
מור, חובש גדודי בשריון, הפך לפני ארבעה חודשים וחצי לאבא בפעם הראשונה. אחרי ששירת כבר יותר מ-300 ימים מאז פרצה המלחמה, כעת הוא זומן לסבב החמישי שלו. "התינוק שלי נולד שלושה שבועות אחרי שסיימתי את הקו בלבנון", הוא מספר. "כל אחד יכול לא לבוא. הכי קל להישאר בבית עם הילד, ואולי זה המעשה הנכון, אבל אני לא יכול. בוער בי לצאת ולעשות. צריך אותנו ואנחנו מגיעים".
רק לפני קצת יותר מחודש התחיל מור לעבוד במקום עבודה חדש, אחרי שבמקום הקודם "עשו לי הרבה בעיות בגלל המילואים. עד שסוף-סוף יש תחושה שאתה חוזר למסלול החיים, אתה הולך שני צעדים אחורה", הוא מסביר. "אבל זו תקופה שאנחנו משכתבים את ההיסטוריה של המדינה. נכון, אפשר להסתכל גם על זה שזה רק אנחנו, אחוז קטן שעושה מילואים, אבל אני רואה את זה שאנחנו יחידי סגולה. עם כל הקושי והמורכבות אנחנו באים להגן על הבית".
לצד הגאווה והרצון לתרום, מור מתאר גם שינוי באופן שבו הציבור מסתכל על אנשי המילואים: "ב-7 באוקטובר כל העם היה מאחורינו. היום אנחנו צריכים להסביר למה אנחנו הולכים. הסביבה פחות סבלנית ומכילה. זה בא לידי ביטוי במקומות עבודה ובהרבה תחומים אחרים".
רס"ן (מיל') צביקה, נשוי ואב לשלושה, בהם בת שמשרתת כלוחמת בעוקץ, משרת כמפקד פלוגת סיוע מינהלתי בגדוד השריון 9215 שבחטיבה 205. "אני לא מסתכל על מי מתייצב ומי לא - אני עסוק בפעילות", הוא אומר. "התחושה היא שאף אחד לא מנסה להתחמק ממילואים בגלל שסע בעם או דעה פוליטית כזאת או אחרת. ההבנה שלנו היא שעולם המילואים הוא חלק מאיתנו. הביטחון של אזרחי מדינת ישראל על הכתפיים שלנו. אבל כמובן שיש מקום לאנשים נוספים להצטרף כדי שתהיה לנו אפשרות לרווח את הסבבים. ככל שיהיו יותר אנשי מילואים ככה יהיו יותר מרווחים לחיילים".
את הקושי לשלב את המילואים בחיי השגרה הוא רואה בעיקר אצל חייליו. "החיילים הצעירים מתמודדים עם ההשלכות של המילואים בצורה הרבה יותר משמעותית ממני, שאני בן 48 ועובד כבר במשרה בכירה. יש להם רצונות ושאיפות, חלקם באמצע תואר או בתחילת הדרך בקריירה שלהם, והם מתחרים עם אנשים שלא עושים מילואים. אנחנו מנסים למצוא פתרון לכל אחד, אם זה לרווח להם את הזמן בבית או לאפשר להם לעבוד מרחוק באמצעות מתחמי עבודה שאנחנו מייצרים להם במוצבים. בסוף התפקיד שלנו זה לשמור על האזרחים. אם לא נהיה שם אז הביטחון במדינה הזאת ייפגע".
ד', לוחם גולני במילואים, שותף למורכבות שחווים צביקה ומור. "כשרק פרצה המלחמה הרגשתי בכל מקום שגאים בי על הנכונות שלי לשרת את המדינה", הוא מספר. "אבל בזמן האחרון כולם מסביבי, החברים, המשפחה והקולגות בעבודה, שואלים אותי למה אני לא מוצא דרך להתחמק מזה. זה קשה. מצד אחד אני רוצה לנהל שגרה כמו שצריך, אבל מצד שני אני רוצה לעשות למען המדינה שלי. אי-אפשר שכולם יתחמקו".
מאז פרוץ המלחמה שירת ד' כבר יותר מ-350 ימים במילואים. "אני מוכן להתייצב תמיד, לכל מטרה. כשהמדינה צריכה אותי אני שם. אבל אני כן מצפה מאחרים לתת מעצמם גם יותר. אני מכיר לא מעט אנשים שמתחמקים ממילואים כי 'לא מסתדר' להם. זה לא תירוץ", הוא אומר בתסכול. "אני מצפה גם מהחרדים להיכנס מתחת לאלונקה. יש לא מעט תפקידים שהם יכולים לעשות, ואני יודע שגם הצבא עושה הכל כדי לשלב אותם במסגרת שתתאים לאורח החיים שלהם. כולם צריכים להבין את גודל השעה, ולקחת חלק במשימה. זה לא משנה אם אתה דתי או חילוני. כולנו חלק מאותה מדינה".
עשרות אלפי משרתי מילואים קיבלו צו 8 לטובת הרחבת הפעולה ברצועת עזה, שתחל בימים הקרובים. חלק גדול מחטיבות המילואים שיגויסו בפעם החמישית או השישית מאז 7 באוקטובר, יישלחו לגזרות אחרות, כמו גבול הצפון ויהודה ושומרון, כדי להחליף שם את החטיבות הסדירות שיובילו את ההתקפה החדשה במרכז רצועת עזה.
בכך למעשה תתרסק ההבטחה של צה"ל לעצמו, למשרתיו ולציבור מתחילת השנה, לפיה משרתי המילואים יגויסו ב-2025 "רק" לחודשיים וחצי. כך גם נבנה הגרף הצה"לי לגזרות השונות, שישונה לחלוטין עוד בטרם הגענו למחצית השנה. גם גדודי מילואים שלמים יופעלו בפעולה הקרקעית המחודשת ברצועת עזה.
בצבא אומרים כי בפעולות אלו יגבר עוד יותר הלחץ הצבאי על חמאס כדי להגמישו במו"מ לעסקת חטופים. הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר קבע בימים האחרונים כי היעד העליון של צה"ל והמשימה הראשונה היא קודם השבת 59 החטופים משבי חמאס ואז מיטוט ארגון הטרור והכרעתו.
