שמיכת טלאים // קרייג תומפסון } תרגום: מאיה בקר } יוקה } 582 עמ'
לאחרונה ראיתי סרטון שגיבורו הוא בחור יפני שהוכרז כשובר שיאי מינימליזם. הוא חי לבדו בחלל קטן, לבן ועירום כמעט לחלוטין, פרט למחשב נייד שמונח על אדן החלון ושרפרף. הבחור עצמו לובש חליפה שחורה עתירת כיסים, אחת מכמה זהות שהוא עצמו עיצב כדי לחסוך זמן וסירבול. הוא כמובן גאה בחוסר התלות שלו בעולם החפצים. לכאורה, הספר 'שמיכת טלאים' הוא בדיוק ההפך ממינימליזם: ראשית, מדובר בחפץ גדול מאוד. ספר עב כרס, כבד, בעל נוכחות מרשימה. במרכזו של הספר עומד עוד חפץ רב-משמעות — שמיכת הטלאים: אביזר נוסטלגי שעשוי מעשרות פיסות בדים שנתפרו יחד בעומס טקסטורלי ורגשי. שמיכת הטלאים היא סמל של מחויבות, מסורת והצפנה. כאן היא מתפקדת גם כסמל ליצירת הקומיקס עצמה — אין-ספור ריבועים, דומים ושונים, שנוצרו בעמלנות בלתי נתפסת כמעט, ויוצרים פסיפס חיים.
ספרו האוטוביוגרפי של קרייג תומפסון, שנוצר וצויר במשך כמעט ארבע שנים ומשתרע על פני כ-600 עמודים, הוא אולי המגנום אופוס של הרומן הגרפי. עם צאתו, ב-2003, זכה בהכרה ובפרסים אין-ספור, וקולגות כמו ארט ספיגלמן וניל גיימן שיבחו אותו. עוד זכה להסתבך עם שמרנים באמריקה, שם הוא מוסר ומוחזר לסירוגין מ- ואל מדפי הספריות, בהתאם למשב הרוח הפוליטי. 'שמיכת טלאים' הוא סיפור התבגרות ייחודי. זו יצירה עדינה, פסיכדלית, מרגשת, רומנטית, ובעיקר כנה באופן כובש.
קרייג ופיל הם שני אחים שגדלים בבית נוצרי ממעמד כלכלי נמוך בוויסקונסין. הם חולקים מיטה, משחקי ילדות, אהבה לציור, פחד מעונשים ובייביסיטר שמנצל אותם מינית (זה נשמע מאוד בוטה, אבל זה לא בוטה. אין שום דבר בוטה בספר הזה). קרייג סופג הצקות בבית הספר ושוקל להפוך לכומר כשיגדל, שאיפה שהיא תולדה של אהבת האל, הרצון לרצות את הוריו הדתיים והקשוחים, וגם של האשמה הרודפת אותו על כך שלא הגן מספיק על אחיו הקטן. כשהוא כבר נער רזה וגבוה ופרוע שיער, קרייג יוצא למחנה קיץ של הכנסייה האפיסקופלית, שם הוא מוצא חבורת דחויים כמוהו (לא בדיוק כמוהו. בפרפרזה על טולסטוי, כל הנערים הפופולריים דומים זה לזה, נערים דחויים — דחויים כל אחד על פי דרכו). ביניהם הוא פוגש את ריינה, נערה יפה בגילו. השניים מתחברים ואחרי התכתבות הוא זוכה לנסוע לבקר אותה בביתה למשך שבועיים בחורף המושלג של מישיגן, לא לפני שאמו מוודאת שביתה של ריינה נוצרי כהלכה. ריינה באה מרקע דומה לשלו, אבל הבית שלה חופשי יותר. הוריה עומדים להתגרש והטיפול בשני אחיה הגדולים המאומצים, שניהם סובלים מעיכוב התפתחותי חמור (או תסמונת דאון, הדבר לא מצוין בבירור) — לצד טיפול בתינוקת של אחותה הביולוגית שהיא פקצה אנוכית — נופל ברובו עליה. שני הצעירים מתקרבים ונמשכים. קרייג נסחף באהבה לצד הרהורים נוצריים רוויי אשמה. אנחנו חוששים לו: הוא עדין מדי, הוא אוהב מדי, הוא חננה מדי — אבל ריינה משיבה לו אהבה. עד כאן. בלי ספוילרים.
'שמיכת טלאים' הוא הכותר הרביעי של הוצאת 'יוקה ספרים', שבעיצומה של תקופתנו הדוויה והמערערת, עושה מעשה חלוצי מוזר — נוטעת בלב הקורא העברי אהבה לקומיקס ולרומן גרפי בעברית. לאוהבי הסוגה, ההוצאה העברית של הספר, בתרגומה של מאיה בקר, היא חגיגה. למי שרוצים לעשות צעד ראשון ברומנים גרפיים מדובר בהזדמנות פז. בעמודים הראשונים תרגישו מוזר עם בן הכלאיים הזה. תאמרו, אולי, שזה ילדותי, שעדיף היה לו להיות רומן, טקסט בלבד שמאפשר חירות מוחלטת של הדמיון. או אולי, בדיוק ההפך, שהיה עדיף לו להיות סרט אינדי ניינטיז קלאסי עם וינונה ריידר בתפקיד ריינה. בהמשך יתחוור לכם שזו הצורה היחידה שהסיפור הזה יכול היה ללבוש. האובססיביות של הציורים בשחור-לבן — עמודים על גבי עמודים של ציורי עצים בשלג, למשל — היא חלק ממהלך תרפויטי, והם מתאימים הן לרוח הנעורים המתפרצת, והן לעדינות שבו הוא מסופר, שילוב מוזר של מינימליזם ומקסימליזם. •
