חנות הצעצועים המכושפת // אנג'לה קרטר } תרגום: מיכל אלפון } עם עובד } 240 עמ'
נערה בת 15 מגלה יבשת חדשה, כלומר: נערה בת 15 מגלה שהיא בשר ודם, כלומר: נערה בת 15 מגלה שעכשיו שוב אין היא ילדה קטנה, כלומר: נערה בת 15 מגלה את האופן שבו נחווה הגוף בתוך העולם. זוהי מלאני, גיבורת 'חנות הצעצועים המכושפת', שיוצאת לטיול חצות בשמלת הכלולות של אמא שלה, ומטפסת עירומה על עץ תפוח כדי לחזור לחדר שלה, יום לפני שהיא מתייתמת מן ההורים האמידים שלה, ונשלחת ביחד עם שני אחיה להתגורר תחת חסותו של הדוד פיליפ שלהם, שבונה צעצועים יקרי ערך ודמויי אדם במרתף ביתו בשכונה עלובה של לונדון, ושמתנהג ברשעות לאשתו ולשני בניו. מלאני מתקרבת באופן מאיים ומושך לבן הדוד שלה פין, שמעוניין להציג יחד איתה את סצנת האונס המיתולוגית של המלכה לֵדה בידי אֵל שהתחפש לברבור לבן. בתוך כל זאת עוברת מלאני מטמורפוזה שאין שנייה לה, היא משילה את הגוף הילדי שלה ומתרגלת לגוף הנשי החדש שנובט בה ביחד עם כמיהותיו ודרישותיו. לפעמים נראה לה שהיא משתגעת, ומרגישה איך העולם מסתובב במהירות אל העתיד וגורף אותה, קטנה, זועמת ומממאנת. הסמליות ברורה, אבל נעשה בה שימוש מקורי ושובה לב: עץ התפוח וגילוי הדעת המקראי שכרוך בתשוקה ובעונש עליה של גירוש, היעלמותם של ההורים במרחב של התבגרות והתרחקות מהם, ההתוודעות לאֵימה שכרוכה בהתבגרות זו, השמרנות והפטרונות שמטאפוריות לגבר זר שמוצג כרוצה בטובתך, אך מושך בחוטים כדי למשול בך.
התיאורטיקנית ג'ודית באטלר טענה שהגוף מספר בפעולותיו ובהשתנות שלו על אודות המהות הפנימית שלו, ועל המערכות החיצוניות שמכוננות אותו. מלאני מתבוננת במראה וחוקרת את עצמה ללא הרף, ותוך כדי חקירה מספרת לנו על המנגנונים החברתיים שלתוכם היא מתבגרת. למשל, כף היד שלה נראית לה מופלאה ומפתיעה, "עצם שאינו שייך לה ואין היא יודעת למה הוא משמש. האצבעות הן בני אדם, בני משפחה. האגודל הוא האב... מדבר בהברות ארוכות ותקיפות, והאצבע היא האֵם... שמרבה לומר 'יקירה' ואוכלת תפוז בסכין ובמזלג".
לדימויים יש כוח רב יותר מלעלילה בספר הזה, כי הם המוקד הרגשי, וכל מספר גותי מתבונן באמצעות מילים, "נחלץ בכוחו של המבט אל במת הפולחן של הלשון", בלשונו של עודד וולקשטיין, חוקר הגותיקה הישראלי. יש לומר דבר-מה בזכות הבחירה המו"לית החכמה לצוד את הספר הזה, שנחשב לקלאסיקה בריטית, ושעד כה לא תורגם לעברית, כמו רוב יצירתה של קרטר — שהייתה אישה מעניינת וסוערת, ושחשבה שהסופרת הגדולה ביותר שחיה אי פעם היא ד"ה לורנס — ולבחור להוציאו לאור דווקא עכשיו, באותה סדרה שבה ראו אור הממוארים הפמיניסטיים של טובה דיטלבסן הדנית, ושל שורדת השואה שרלוט דלבו. שניהם, כמו ספרה של קרטר, משנות ה-60 של המאה הקודמת, וכדאי כבר שהוצאות ספרים תציינה על הכריכה הקדמית במקום בולט את שנת הכתיבה המקורית של כל ספר מתורגם, כי זהו אינו מידע שולי. ספרה של קרטר מוצג לקוראות העברית רבע מאה לתוך המאה ה-21, בעידן שאחרי הפוסט-פמיניזם, תוך קריסה מסוכנת של ערכי המערב ותוך ערעור מתמיד על הישגיו של הפמיניזם מן הדור הראשון, שקרטר היא נציגתו המובהקת. עבור נשים צעירות, ששכתובים ועיבודים ברוח פמיניסטית של אגדות ושל ספרי ילדים מן הקאנון של המאה הקודמת הם עניין שבשגרה - כמו למשל הסרט החדש 'שלגיה', שנכתב בידי התסריטאית של 'המזכירה' האפל והמזוכיסטי, או סדרת ספרים מאת ננסי ספרינגר על הבלשית אנולה הולמס, אחותו-של - הספר הזה של קרטר יכול להיקרא כחוויה מרעננת שמוכיחה את כוחה של יצירתיות אמיתית, לא מגויסת.
קרטר אינה מעקרת ומכסה, מעדנת או מעצימה במובנים בנליים. היא מייצרת גיבורה שמגלמת בדמותה ובחייה את חוויית הגוף הנשי המתבגר בתוך העולם שמכונן אותו. ספרה הקודם שתורגם לעברית, 'חדר הדמים' הנחשב לעידית שלה, כלל סיפורי אגדה פמיניסטיים גותיים, שמקיימים יחסים אינטרטקסטואליים עם אגדות קאנוניות, ובהם, למשל, היפה הופכת לחיה פרוונית ומממשת את הטבע החייתי שלה, וכיפה אדומה מפתה את הצייד. 'חנות הצעצועים המכושפת' הוא ספר בעל כוח משיכה ייחודי, שנדמה לעיתים כמו אגדה עתיקה ולעיתים כמו רומן גותי בעל עלילה פרומה, וכנראה שלא יישא חן בעיני רבים בשל מוזרותו, ובעיקר בשל כנותה האכזרית של הגיבורה-המספרת שלו, שכוחות סותרים משתוללים בה: תום וארוס, געגועים והיקשרות. עם זאת, זה בדיוק מסוג הספרים המופרעים, שעשוי להפוך לאהוב במיוחד, ואף לקאלט בלתי נשכח בקרב קוראות שתתמסרנה אליו בצמרמורת ובהזדהות. כמוני. •
קרטר אינה מעדנת או מעצימה במובנים בנליים. היא מייצרת גיבורה שמגלמת בדמותה ובחייה את חוויית הגוף הנשי המתבגר בתוך העולם שמכונן אותו
