בניגוד למה שמספרים לכם, קשה להיות בוגד בישראל. לא מאמינים? תשאלו את 'הבוגדים'. התוכנית הייתה אמורה לעלות בקשת 12 באוקטובר 2023 ונדחתה מסיבות מובנות, אם כי אין טיימינג נכון לתוכנית שנקראת 'הבוגדים' כשחצי מדינה מכונה ככה בכנסת. שנה וחצי אחרי, מישהו החליט שהמצב טוב יותר, כי הפרקים נשלפו מהבוידעם. אלא שאז התגלו הבעיות האמיתיות: הפורמט המקורי, שנולד בהולנד ונוחל הצלחה בבריטניה ובארה"ב, הוא תענוג של אכזריות ומורבידיות, ורק בדרך לישראל עבר ריטריט שליטה בכעסים.
כמעט כל אחד שכבר חגג 30 יזהה מיד ש'הבוגדים' היא גלגול של המשחק 'הרוצח'. צעירים יותר יגידו שזה בול כמו המשחק 'העיירה'. השינוי בטרמינולוגיה מסביר בצורה הכי מדויקת את מסע ההתאזרחות של התוכנית: הדרמטיות שחובבי 'הרמז' ואגתה כריסטי מפנטזים עליה נעלמה ובמקומה קיבלנו אווירת טיול שנתי, שכוללת התקפי בכי שמגיעים משום מקום וסגירת חשבונות עם הילדים שעשו חרם.
את המתמודדים שבאו חסרי עכבות ומלאי ניסיון אסטרטגי מתוכניות ריאליטי אחרות, מחליפים בישראל משתתפים שברובם אנונימיים: הם חוששים יותר מדי איך ייצאו בטלוויזיה, מפחדים לאכזב את המשפחה, עושים חשבונות מוסריים ומתהדרים בשאר התכונות שישראלים מתגאים בהן בפני העולם, אבל מתכחשים להן ברגע שתוקעים אותם בתור למנוף האנושי באייסמול באוגוסט.
כדובדבן אנחנו שוב מקבלים את אסי עזר ורותם סלע. וכמו ב'הכוכב הבא', גם הפעם הם משתמשים בחיוכים היפים שלהם בכל הזדמנות, גם ובעיקר איפה שאין בזה שום צורך. מספיק לראות שנייה מהתיאטרליות המוגזמת של השחקן אלן קאמינג ('האישה הטובה') בגרסה האמריקאית כדי להבין עד כמה החיוביות של עזר וסלע גורעת (רק דמיינו כמה נפלא אילן פלד היה יכול להיות בתפקיד).
נראה שמישהו עשה הכל כדי להפוך את 'הבוגדים' למשחק חמוד כזה, לא מזיק, שלא מזעזע אנשים עדינים שפוחדים מקונפליקטים. רק ש"בטלוויזיה של ישראל" שכחו שפה זה המזרח התיכון: אנחנו אוכלים קונפליקטים לארוחות בוקר, צהריים, ערב וגם כנשנוש. בעצם, הקונפליקטים מעירים אותנו ובועטים אותנו לחדר מדרגות. פתאום, כשזה מגיע לאסקפיזם, חוששים שנפשנו העדינה תישבר מכמה סכינים בגב? אמנם אנחנו פוסט-טראומטיים, אבל בבקשה אל תרחמו עלינו. תנו לנו מהגועליות האמריקאית ומההומור הבריטי וקחו מאיתנו את העדינות וההכלה. גם ככה הן מעולם לא הלמו אותנו.
