לדליה ר.
הַשִּׁיר יָשַׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן בַּמִּטְבָּח,
לָבוּשׁ בַּחֻלְצָה הַנְּקִיָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלִּי.
הוּא לֹא אָמַר מִלָּה עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ בַּדֹּאַר.
הִרְתַּחְתִּי לִי מַיִם לְתֵה,
וְסָפַרְתִּי אֶת הַמַּטְבְּעוֹת בַּצִּנְצֶנֶת:
3 שְׁקָלִים, 20 אֲגוֹרוֹת וּשְׁנֵי פֶּזוֹס, כַּנִּרְאֶה מֶקְסִיקָנִים.
הַשִּׁיר הִצְבִּיעַ עֲלֵיהֶם וְצָחַק.
הָיוּ לוֹ שִׁנַּיִם מֻשְׁלָמוֹת.
הָיָה לָהֶן רֵיחַ שֶׁל עֵצִים בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
אַחַר כָּךְ, בַּמִּזְוָדָה הָרֵיקָה שֶׁלִּי
לָקַחְתִּי אוֹתוֹ הָעִירָה.
חָלַפְנוּ לְיַד הַבַּנְק, בֵּית הַמִּרְקַחַת, פִּיצוּצִיָּה
וְהָאִשָּׁה שֶׁמּוֹכֶרֶת כַּרְטִיסֵי לוֹטוֹ בַּגֶּשֶׁם.
הַשִּׁיר הִמְשִׁיךְ לְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ,
כְּמוֹ חָתוּל שָׁמֵן וּמְרֻצֶּה,
וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי לַחֲשֹׁב עַל לַחְמָנִיּוֹת טְרִיּוֹת
וְהַחֹר בַּגֶּרֶב הַשְּׂמָאלִית שֶׁלִּי.
בְּבֵית הָעֲבוֹט קִוִּיתִי לְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ עֲבוּרוֹ.
הָאִישׁ מֵאֲחוֹרֵי הַדּוּכָן פָּתַח אֶת הַמִּזְוָדָה,
הִסְתַּכֵּל פְּנִימָה וְאָמַר לִי:
"אֵין פֹּה כְּלוּם, גֶּבֶר, רַק אֲוִיר".
שיר בצנצנת עוגיות או הכל כל כך מטומטם
הִשְׁאַרְתְּ לִי מִשְׁמֵשׁ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
וַאֲנִי טָעִיתִי לַחֲשֹׁב שֶׁזּו פְּצָצָה.
אַחַר-כָּךְ מָצָאתִי אֶת הַחֲזִיָּה שֶׁלָּךְ
בְּצִנְצֶנֶת הָעוּגִיּוֹת,
לְצַד צַו הַמִּלּוּאִים שֶׁלִּי
וְזוּג בַּרְוָזוֹנֵי פְּלַסְטִיק צְהֻבִּים.
עָשִׂינוּ אַהֲבָה
מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן הָאֹכֶל,
הַמָּקוֹם הֲכִי בָּטוּחַ בַּבַּיִת,
בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְהִיג צָעַק בָּרַדְיוֹ.
אָמַרְתְּ שֶׁהַמִּלְחָמָה תִּגָּמֵר
אִם כֻּלָּם יִתְנַשְּׁקוּ
עִם גַּרְבַּיִם.
הֶאֱמַנְתִּי לָךְ אָז,
אֲנִי עֲדַיִן מַאֲמִין
הַיּוֹם.
