"אין כמעט אף מורה בישראל, לא משנה מה הוותק והדרגה שלה, שחיה רק ממשכורת ההוראה. כולנו עובדות בעבודה נוספת כדי לגמור את החודש – וההסכם החדש מרע את מצבנו עוד יותר" – כך טוענת טליה ברודי, מחנכת בבית הספר גלים ברחובות.
לדבריה, "נכון שלפי ההסכם נראה בתלוש הורדה של 'רק' 0.95%, אך הפגיעה בוותק ובדרגות משמעותית גם לשכר המיידי וגם לעתידי. זה משפיע על הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ומענקים למיניהם. התרגום המספרי האמיתי של הפגיעה הינו 3.45% משכר המורים לתקופה של כמעט שנתיים. אנחנו דורשים שיחזירו לנו את 3.3% שנגזלו מאיתנו במשכורת אפריל ושלא יורידו לנו את השכר. אם כבר, שחברי הכנסת והשרים יקצצו ממשכורותיהם המופרזות".
לעומתה, רויטל אפלבאום, מנהלת בית הספר היסודי תל חי בחיפה, בעד ההסכם שנחתם בין הסתדרות המורים למשרד האוצר. "בתחילת החודש, כשפתחתי את תלוש השכר, חשכו עיניי", היא מספרת, "הממשלה קיצצה בשכרי 780 שקל וזה היה אמור להימשך עד דצמבר. הסתדרות המורים יצאה למאבק וההפחתה צומצמה במאות שקלים. אני רואה בזה הישג גדול שאנו, כסקטור נשי ברובו, לא ויתרנו, ומי שהנהיגה את המאבק היא אישה, יפה בן דויד, ששמרה על היכולת שלנו להשתכר בכבוד".
אורן אוזן מקריית-מלאכי, סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית, תומך במאבק המורים אך לא מסכים עם הדרך. "אנחנו מתנגדים בתוקף לפגיעה בתנאי המורים", הוא אומר, "אבל גם לדרך יש חשיבות מכרעת. מרגע שהוצג ההסכם בין משרד האוצר להסתדרות המורים, ציפינו לחזרה לשגרת לימודים. במקום זאת גילינו שברחבי הארץ יש גנים ובתי ספר שלא נפתחו. לא מדובר בהמשך מאבק מאורגן, אלא בהתארגנות עצמאית של גננות, מורות ומורים. במהלך הזה יש פגם מוסרי, הוא לא מקדם את המורים לשום מקום, ורק פוגע בתלמידות ובתלמידים ומכרסם בתמיכה הציבורית במאבק".
הדס רון גל, אמא לארבעה מרמת-גן, הוסיפה: "המאבק על מערכת החינוך חיוני אך אסור שיבוא על חשבון הילדים. מצד שני, יש בי הבנה עמוקה ותמיכה מלאה במורים. הם זכאים לתנאים ולשכר המכבדים את מקצועם, אחריותם ושליחותם. השביתה הזו היא רק קצה הקרחון של קריסת המערכת הציבורית – חינוך, בריאות, רווחה. אסור לנו להשלים עם מציאות שבה מי שפועל למען הציבור נדחק לסוף התור. רק שינוי בסדרי העדיפויות יבטיח עתיד טוב יותר לילדינו ולכולנו".
