לאחר הכרזת השם, "מרכבות גדעון", כבר הייתה ציפייה שהתמונה תוקפא, ומתוך ראשו של המגיש התורן יגיח אפרים קישון, דודו גבע או כל אחד מהסאטיריקנים האמיצים שפעם היו למדינה עד שנותרה עם אדי הדלק של "ארץ נהדרת", ויגיד: "יודעים מה, זה מוגזם. המצב מופרע, לא צריך להוסיף שם שנשמע כמו פיצוי על זה שגדעון סער הוא שר החוץ אבל אפילו הספר של רון דרמר חשוב ממנו. מה שכן, נכון מצחיק?".
אלא שזאת לא הייתה הלצה, וגם לא הדיווח של מוטי קסטל (ערוץ 14) על כך שראש הממשלה פסל שם אחר למבצע, כי הוא הזכיר לו את שמשון הגיבור ו"תמות נפשי עם פלשתים". אופציה חלופית: נתניהו חשש שהמבצע יזכיר דווקא את "שמשון דער נעבעכדיקער" ("שמשון המסכן" ביידיש) של לוי אשכול, ראש ממשלה שהיה לו גם חוש הומור משובח והוא אפילו ניצח מלחמה.
וגם דובר צה"ל, שהחליט סוף-סוף לדברר את צה"ל (תודה לך!), היה רציני לגמרי כשאמר שהמטרה העליונה של "מרכבות גדעון" היא השבת החטופים, למרות שראש הממשלה הנבחר (נתניהו) וראש הממשלה בפועל (בצלאל סמוטריץ') אמרו בדיוק את ההפך. וגם הדברים של אלמוג בוקר (חדשות 12), שהתרעם על כך שפוליטיקאים אומרים אמת לשם שינוי ("אני מוותר על היושרה!") ודרש את השבת החטופים ובמקביל הצדיק מבצע שבעיקר יגביר את התעללות בהם, לא היו פרודיה מתוחכמת ונועזת על "פרשנות".
למעשה, היותו של "מרכבות גדעון" בשלב זה בגדר איום, שלא לומר אבו-עלי אקספרס, הוא לכשעצמו רגע קלאסי של מקבריות ישראלית: מכריזים על מבצע ונותנים לו שם מפוצץ, אבל מודיעים שהוא מושהה עד לסיום הביקור של נשיא ארה"ב באזור ובינתיים מחכים לגודו. "בצה"ל יש תקווה עזה שעד פרק הזמן הזה תהיה פריצת דרך במגעים מול חמאס, שאולי-אולי תייתר את המבצע הזה, שצה"ל לא מאוד נלהב לצאת אליו", הסביר אלון בן דוד בחדשות 13. ייתכן שבמקום שצה"ל יגייס חרדים – מה שממילא לא קורה – כבר עדיף שיבקש מהם להתפלל.
ואולי הבדיחה המרה מכולן היא הפער בין תקשורת שרובה כביכול לעומתית לשלטון עד שהוא מיישר את הצבא, ומחפשת תמיד את הסדר ("האם זה לא היה מרחיק לכת מדי?" שאל עודד בן עמי את עינב צנגאוקר על קריאתה שלא להתייצב למילואים, רגע אחרי ששר התרבות הודיע בדיוק מה עומד לקרות לבן שלה) בעוד שהמציאות מתפרקת מכל היגיון ומוסר. בעצם, קבלו ביטול: דפנה ליאל דיווחה בחדשות 12 שאלמוג כהן יהיה סגן שר לבינה מלאכותית. עוד לא מאוחר לפרגן לו גם מבצע על שמו: מרכבות אלמוג.
