זיינאב סנדין רק בכיתה י', וכבר הספיקה לראות יותר מדי אלימות בחייה, והיא לא תשכח את היום שבו אמה, נבילה, מתה לה בידיים. זה היה בחודש יולי האחרון, בבית המשפחה במועצה המקומית ג'ת שבמשולש. "אמא שלי הכינה ארוחת ערב כשהיא שמעה קולות בחוץ", תיארה זיינאב. "היא יצאה לראות מה קורה, ונפגעה בפגיעה ישירה".
זיינאב שמעה את היריות ורצה לעבר אמה, אך כבר אי-אפשר היה לעשות דבר. נבילה הותירה אחריה את האב ראמי ואת שני ילדיהם – זיינאב ואחיה הצעיר. זיינאב משתדלת ככל יכולתה למלא את החלל שהותירה אמה. בדרך, יש לה לא מעט חלומות משל עצמה: ללמוד הנדסת מחשבים ולהצטיין בלימודים.
הרצח של אמה טרף את הקלפים והותיר חלל אדיר שקשה למלא. "כשמישהו הורג, הוא הורג לא רק את האדם שנרצח אלא את כל המשפחה", תיארה זיינאב. "אנחנו מתים מכאב". על פי כתב האישום שהוגש כחודש לאחר הרצח, הוא אירע בהמשך לקטטה שהתפתחה ברחבת המסגד הסמוך. נבילה עצמה לא היתה מעורבת באירוע.
הרצח של נבילה הוא אחד מני רבים שנרצחו בחברה הערבית בשנים האחרונות. בשנת 2025 לבדה נרצחו עד היום 92 בני אדם – מספר שיא בהשוואה לתקופה המקבילה בשנים קודמות. אלימות בתוך המשפחה, מאבקים בין חמולות או ארגוני פשע, סכסוך אישי ולעיתים, כמו במקרה של נבילה, באקראי. בחברה הערבית הסיכון להירצח גבוה משמעותית בהשוואה לסיכון בחברה היהודית. לעומת זאת, שיעור המקרים שפוענחו בידי המשטרה זעום.
האלימות המשתוללת משפיעה על מעגלים רחבים הרבה יותר מאלה של הנרצחים עצמם ובני משפחותיהם. בני ובנות נוער ששוחחו עם "ידיעות אחרונות" סיפרו על דור שלם שגדל בצל פחד ובלבול, שגרת חיים שהייתה ואיננה. אדם ג'ורבאן, תלמיד כיתה י"ב מפורדיס, הוא תלמיד מעורב בכל רמ"ח איבריו: חבר מועצת התלמידים, פעיל בנוער העובד והלומד ובשיעורי של"ח.
המעורבות הזאת היא בעיניו מפתח לשיפור החברה ולמיגור האלימות, אך הודות לה הוא גם מכיר מעגלים רחבים של בני נוער בגילו – ולכן חשוף לאלימות שנפלה בחלקם. "במחוז שלי ב'נוער העובד' יש חניכים שמנהל בית הספר שלהם נהרג", הוא אומר, מכוון בדבריו למנהל התיכון בבאקה אל גרבייה, זיאד אבו מוך, שנרצח בפיצוץ רכבו בחודש נובמבר על רקע סכסוך מתמשך בין משפחות. "הרגשתי את הכאב שלהם, את ההלם. כאילו שזה המנהל שלי", שיתף ג'ורבאן.
הירי חסר ההבחנה הגיע בחודשים האחרונים גם למשפחתו הקרובה: מישהו ירה על רכבו של בן דודו בשעת לילה מאוחרת. "אנחנו לא יודעים למה", אמר אדם. "בן דוד שלי הוא אדם טוב ואהוב".
"הילדים מבינים שמי ששורד הוא מי שיש לו כוח — מי שיש לו כסף, מילה, מי שמפחדים ממנו", הסבירה ראויה חנדקלו, מנהלת מטה המאבק בפשיעה ואלימות מטעם הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות. החשיפה לאלימות לא רק מרחיבה את מעגלי הפגיעה והפחד, אלא גם מייצרת דור חדש שהפשיעה אינה זרה לו. "הילדים לא רק נחשפים לאירועים אלימים, אלא גם בקיאים בעולם הפשיעה", אמרה חנדקלו.
נרוונה, תלמידת כיתה י"ב מעראבה, חשה את המגבלות של הוריה בעקבות החשש המתמיד. "בעבר, היינו הולכים וחוזרים מהבית בכל זמן שרצינו, בלי לפחד שמשהו יקרה. עכשיו החיים התהפכו", שיתפה. גם הוריה של אסיל נור מחאג'נה מאום אל-פחם מבקשים ממנה להמעיט ביציאה מהבית. "הירי לא מבחין בין אדם לאדם, ואי-אפשר לדעת מי יהיה הבא בתור", חרצה נור. "למה שקליע אחד יסיים את חיי? אמא שלי הרתה אותי תשעה חודשים וגידלה אותי".
