בסוף, אחרי הצבעה בסיבוב השני בפרלמנט הגרמני, נבחרה הממשלה בראשות מנהיג השמרנים פרידריך מרץ. אבל לא לפני שמרץ וממשלתו זכו להשפלה חסרת תקדים, כשלא השיגו את מספר ההצבעות הדרושות לבחירה בסיבוב הראשון (הממשלה הייתה זקוקה ל-316 מתוך 630 ההצבעות, וזכתה ב-310 קולות בלבד).
כיוון שההצבעה חשאית, קשה לדעת מי הפנה את גבו לממשלה של מרץ בסיבוב הראשון ומי חזר בו בסיבוב השני. הסברה היא שחברי פרלמנט שמרניים יותר מסיעתו רמזו לו שלא יקבל את קולותיהם – בגלל התנהלותו בין הבחירות בפברואר להקמת הממשלה, שבה העביר את החוק שמאפשר לגרמניה להעמיק את הגרעון, כדי לממן את מסע החימוש שלה וכדי לטפל בתשתיות ובכלכלה המקרטעת.
מדובר בתמרור אזהרה לגרמניה ולאיחוד האירופי. גרמניה היא המדינה הגדולה בו, והכלכלה הגדולה ביותר. עיני מדינות רבות נשואות אליה בתקווה שתהיה הקטר שיוליך את 27 מדינות האיחוד בדרך החתחתים המצפה להן מרוסיה, מהמשטר החדש בארה"ב, ממשבר ההגירה ומהכלכלה המאיימת.
הגרמנים קיוו שהממשלה החדשה תסלק את הזיכרונות מהממשל הקודם של הקנצלר שולץ, שעסק בריבים פנימיים וסחבת ביורוקרטית. ממרץ, עו"ד שהרוויח מיליונים בשוק המסחרי, ציפו שיוליך את המדינה לעתיד בטוח, עשיר ודיגיטלי יותר.
מפלגת הימין הקיצוני, אלטרנטיבה לגרמניה, שהפכה למפלגה השנייה בגודלה ולגדולה באופוזיציה, היא המרוויחה הגדולה מהפיאסקו. אחרי שהבוחרים יפנימו כי גם הממשלה הנוכחית לא תסייע להם, עוד קולות עשויים לפנות לאלטרנטיבה.
