כתבה כמו זו ששודרה אמש ב"זמן אמת" אמורה לערבב מחדש את הקלפים ביחס לפרשה, שכביכול כל אחד כבר החליט מה קרה בה. האופן הענייני שבו רוני זינגר וגילה פייסחוב פירקו והרכיבו את החשדות להתעללות חמורה בעציר עזתי בבסיס שדה תימן נועד להציב את העובדות מעל לרגשות, לפוזיציות ולקונספירציות. זאת מלאכה מורכבת, קשה ובעיקר מאוד לא מתגמלת: אף אחד לא אוהב להכיר בכך שגם בצד שלו יש חורים.
אולם התחושה היא שמעבר לקושיות המטרידות על התנהלות החיילים מ"כוח 100" (שעצם תהליך הקמתו לפי העדויות כמו נלקח מהמדריך "מיליציה מיד? שאל אותי כיצד"), החלטת מצ"ח להיכנס לבסיס בפנים רעולות והפריצה המבישה של אזרחים וח"כים למתחם, הציבור כבר מזמן עבר הלאה: הוא לא רצה לדעת מה קרה בשדה תימן לפני התקרית שהובילה עציר עזתי לדמם מהישבן וגם אחריה זה לא ממש בראש סדר העדיפויות שלו. בערוצים ובתוכניות שלא השתמשו (ועדיין משתמשים) בפרשה במסגרת הקמפיין הפוליטי והברוטלי נגד הרמטכ"ל הקודם והפרקליטה הצבאית הראשית (וחדשות 12, בגלל שידור סרטון שנערך באופן מטעה), לא נשמעה הזדעקות מרעישה כבר בהגשת כתב האישום, לפני שלושה חודשים.
בהתאם, גם "זמן אמת" אמש נראתה כמו ניסיון מעורר הערכה לשפוט בצורה אובייקטיבית ונקייה בין התביעה לסנגוריה, מבלי להבין שבאמצע התחוללה הדרמה האמיתית: חוסר העניין הציבורי בשדה תימן מגלם שינוי מהותי של הנורמות במיינסטרים הישראלי (וכפועל יוצא גם בתקשורת המיינסטרים שמפחדת לעצבן קהל היעד), אותו ניתן לסכם במשפט האלמותי "ואם קרה אז מה קרה".
לכן גם אין משמעות לאיזון של התחקיר והמסקנה הראויה אליו הוא הגיע (קרה משהו רע מאוד שחייב בדיקה, לא הייתה תקיפה מינית, כן נפלו מספר פגמים בחקירה, הפריצה לבסיס הייתה רגע של התפרקות): הרי כל הקונספט של שדה תימן הוא חלק ממכונת הדחקה, שמאפשרת להרחיק דיון בסוגיות כגון איפה המחבלים, מה מעמדם המשפטי, מי שומרים עליהם, איזו הכשרה הם קיבלו וכמובן מה מותר ואסור לעשות להם. ואם מלכתחילה זה נון-אישיו, למה שזה ישתנה תשעה חודשים אחר כך?
אפילו בנוף של הגוף המשדר מדובר באבסורד: "זמן אמת" ניסתה לשנות ב-60 דקות את מה שאילה חסון (בין השאר) השקיעה בו אינספור שעות, רק שניים יודעים בדיוק כמה - אלוהים והסנגור עו"ד אפרים דמרי, שאיים לפוצץ את הריאיון ל"זמן אמת", אולי כי הוא רגיל לבמת הנואמים אצל חסון. אגב, דווקא חסון לא עסקה אמש בתחקיר, כנהוג בגופי שידור נורמליים שגם רוצים כמה שיותר צופים וצופות. אולי המנכ"ל גולן יוכפז וראש חטיבת החדשות ליאור לנדנברג יודעים מדוע.
בקטנה
מילא הגאונים במשרד הפרסום שאמרו לחברת "טורנדו" "בואו נלהק לפרסומת חדשה את אליהו יוסיאן, דמות קיצונית ומלאת שנאה כלפי ציבור גדול אבל יש לו מבטא פרסי, יהיה קטעים וזה ימכור מלא מזגנים": הפרזנטורית נעמי לבוב, שחקנית מוערכת שגם חתמה על עצומה להפסקת המלחמה, לא חשבה שזה בעייתי? כי לרותם סלע, שהייתה לפניה בתפקיד, זה לא היה קורה.
