הנשיא מאוהב / גם אחרי ראיונות החג המיתממים והלו"ז העמוס של יום העצמאות, נשיא המדינה לא נח במסעו להרגעת הרוחות בחברה הישראלית: ביום ראשון, למשל, יצחק (בוז'י) הרצוג ורעייתו מיכל נפגשו עם שמעון ריקלין ורעייתו (אלונה בר-און, המו"לית של יומון כלכלי מתקרנף), והם "דנו באפשרויות להפחית את השנאה בעם", כך לפי ריקלין, איש תקשורת שכידוע מחפש מדי יום בתוכניתו בערוץ 14 איך "להפחית את השנאה בעם". הוא מתאמץ בנושא כמו שהתלבט מה ללבוש לפגישה, לפני שהחליט על סוודר מפוקפק וג'ינס.
לאחר מכן, בחגיגות היובל להיווסדות ההתנחלות עפרה, הטיל הרצוג פצצה פוליטית למדי ביחס למי שמתגאה במאמצים להוכיח שהוא מעל לפוליטיקה: "בכל פעם מחדש בביקוריי הרבים בכל רחבי הארץ ובוודאי ביהודה ושומרון... מתחזקת בי ההבנה עד כמה ההתיישבות היא מפעל חיוני, מפואר ומשגשג. עד כמה ההתיישבות היא חומת המגן של ישראל במלוא מובן המילה".
ובכן, ברכות ליו"ר מפלגת העבודה לשעבר על היו-טרן המפואר. אולי בהזדמנות זו הוא יתנצל בפני "נביא המשיחיים בנט", כפי שכינה את נפתלי בנט בפברואר 2016. "אתה והמשיחיים שלך הייתם מתים שרעיון שתי המדינות ימות", אמר הרצוג, "רעיון שתי המדינות לא מת, כי בלעדיו המדינה היהודית תפסיק להיות מדינה יהודית".
אם כן, להרצוג 2025 יש חדשות בשבילכם: רעיון שתי המדינות דווקא די מת, ובזכות "חומת המגן" הנ"ל ישראל תחדל מתישהו להיות יהודית או שתחדל להיות דמוקרטית. ואולי זה אך סמלי ואף ספרותי, שנושא הבשורה הוא נכדו של הרב הראשי השני ובנו של הנשיא השישי: אם כבר נסתם הגולל על החזון הציוני, לפחות שהקבורה תהיה מפוארת.
תעופה עצמית / מעבר לרשעות ולצביעות הטמונים באמירה של ידידיה מאיר השבוע, ולפיה נתב"ג הינו "מקום קדוש לשמאל" (כי את מסעותיו הרבים לחו"ל, כפי שהדגים העיתונאי חיים לוינסון, מבצע הסאטיריקן במיל' על כנפי השכינה), חשוב להעיר דבר מה עקרוני: טיסות, ודאי במדינה בעלת שערי כניסה מוגבלים למדי, הן לא רק אמצעי קריטי לקיומה של כלכלה במדינה חפצת חיים (כנראה לא משהו שמדגדג למאיר) וסממן מובהק של ריבונות (שדווקא כן מעניינת אותו לכאורה), אלא סמל לשפיות, סקרנות ופתיחות. לא סתם בין אינספור הפוקדים את נתב"ג בכל ימות השנה ישנם גם מאמינים ומאמינות, והם לא ממריאים רק למטרת ביקורים משפחתיים, עסקים או ציון הקבר באומן: יש בטיסה גם מן ההכרה הדתית בגאוניות של הישות שנקראת "בורא עולם" ולא "בורא העולם של השמאל".
חוץ מזה, לפי הלו"ז הצפוף של שרת התחבורה ועוד כמה שרים, כמו גם התחביבים של ראש הממשלה ורעייתו, שהיו אמורים לצאת ל"ביקור מדיני" באורך חמישה ימים (כולל סופ"ש) באזרבייג'ן, די ברור מי באמת רואה בנתב"ג "מקום קדוש". האם, אפעס, מאיר רומז שגם הם "שמאל"?
שאגת אריה / כמו בכל שנה, גם אביב 2025 הוא תקופה יפה לספורט בכלל ולכדורגל בפרט. מאבקים צמודים, הכרעות דרמטיות, שערים בלתי נשכחים. ודווקא בשל כך, הרגע שבו מאמן הפועל ירושלים זיו אריה התחיל וסיים ראיון באמירה ברורה ונוקבת על חרפת הפקרת החטופים ראוי להתייחסות כאילו היה מהלך מבריק שהתחיל בכדרור מלהיב, נמשך במסירה גאונית והסתיים בטיל לחיבורים: צריך לדבר עליו, לנתח אותו, לצפות בו שוב ושוב וגם להעניק לו פרס מיוחד בסוף העונה. אריה, שיודע לדבר מצוין על כדורגל כשהוא רוצה, בוחר פעם אחר פעם להפריד בין עיקר לטפל ולפעמים גם לזרוק את הטפל לקיבינימט כדי שהעיקר יקבל את הבמה. העובדה שהוא די בודד בענף בגישה שלו מעידה לא רק על זיו אריה אלא גם על כל מי שאינו זיו אריה.
בשלוש מילים / אין דרך חזרה.
הדלקת אור / אור בלומוביץ ז"ל נפל לפני קצת פחות משנה באסון הנמ"ר ברפיח. הוא השאיר אחריו פנקס ובו מחשבות ורשמים של צעיר בן 20 בסיטואציה איומה. לאחר מותו, המשפחה מסרה את הטקסטים לחמי רודנר, שהפך אותם ל"אחרי המלחמה", שיר חדש, יפה ונוגה של איפה הילד. "שורה של קברים", כתב אור, "הדור שלי / את כולם / אני מכיר / לא יודע איך חיים עם זה / אבל מעביר". עכשיו אנחנו צריכים לחיות עם זה, ולא להעביר".
משפט בשבוע
"החטופים יהיו במצב לא פשוט" (שר התרבות בתחזית לקראת הרחבת המערכה בעזה. בהמשך יעדכן אם בקיץ יהיה קצת חם)
