מדברים הרבה על הצלות הענק של יאן זומר, על כך שברצלונה המלהיבה יותר לא תהיה בגמר בגלל הגנה פריכה, על החלטות השיפוט השנויות במחלוקת, ועל כך ש-210 הדקות שבהן נאבקו אינטר והקטלאנים על מקום בגמר ליגת האלופות היו מהגדולות בתולדות המפעל. לכן, צמד ההופעות של דנזל דומפריס קצת עבר מתחת לרדאר. אלא שאם מסכמים אותן יחדיו, ייתכן שמדובר בתצוגת היחיד הגדולה אי פעם במעמד.
למשחק הראשון של חצי הגמר הגיעה אינטר אחרי שלושה הפסדים רצופים על האפס, לראשונה מאז 2012, אבל קיבלה בחזרה את המגן/כנף ההולנדי שהיה בחוץ לשלושה שבועות בגלל פציעה. תוך 30 שניות הוא בישל את השער הראשון, ואז הוסיף צמד גדול, כולל ביצוע נהדר בחצי מספרת. בגומלין הוא שוב בישל את השער הראשון במשחק, ואז גם את ה-3:3 בתוספת הזמן שכפה הארכה, כשהעביר מסירת רוחב מושלמת שפרנצ'סקו אצ'רבי סיים ברמה גבוהה.
דומפריס הפך לשחקן הרביעי בלבד בתולדות ליגת האלופות שמבקיע לפחות שני שערים ומבשל לפחות שניים נוספים בצמד משחקי חצי גמר, אחרי אלסנדרו דל פיירו (1998), מוחמד סלאח ורוברטו פירמינו (שניהם ב-2018). אבל בניגוד לשלושה הקודמים, לא מדובר בשחקן התקפה, אלא במגן. מיתוגו של דומפריס כ"מגן" הוא אמנם שטחי, מאחר שהוא משחק על כל קו ימין ומאחוריו יש שלושה בלמים, אבל הוא ממש לא רק נוצץ התקפית, אלא משפיע על המשחק בשני צידי המגרש. בצמד המשחקים, לצד המעורבות בשערים, יצירת חמישה מצבי הבקעה, ארבעה דריבלים מוצלחים, 12 נגיעות ברחבת היריב וסחיטת שלוש עבירות, הוא גם רשם 15 מאבקים מוצלחים, 12 חילוצי כדור ושלושה תיקולים מוצלחים. אם אינטר רוצה לנצח בגמר – הסיכוי הכי טוב שלה לצאת מהעונה הזו עם משהו אחרי שהליגה קצת ברחה וההדחה בחצי בגמר הגביע – דומפריס שוב יצטרך להיות שחקן מפתח, הן הגנתית והן התקפית.
