בזמן שהתותחים רועמים וישנה מלחמה בשבע זירות, קל להדחיק את הזירה הקרובה אלינו ביותר: הבית. הביטחון האישי שלנו, שעליו אמונה משטרת ישראל, נמצא בשפל עמוק. יותר ממאה איש ואישה נרצחו מתחילת השנה, האלימות ברחובות גואה והעבודה המשטרתית בתקופה של מלחמה ומחאה הפכה מורכבת וקשה עוד יותר. נתונים חדשים שנחשפים פה לראשונה מגלים כי המשטרה מתמודדת עם משבר כוח אדם חסר תקדים שלא מאפשר לה להעניק מענים בסיסיים לאזרחים.
ברבעון הנוכחי נרשם שיא שלילי בכמות השוטרים שעזבו את הארגון. מתחילת השנה התפטרו 343 שוטרים, ובהם רבים מהשדרה המקצועית הבכירה. הצפי, על פי הערכות פנימיות, היא שבשנת 2025 נגיע לשיא ההתפטרויות שידעה המשטרה. המספר הגבוה ביותר, שאותו אנו צפויים לעקוף השנה, נרשם ב-2022.
גם גילם של הפורשים מטריד: כ-70% מהעוזבים הם בני פחות מ-40 – גיל שבו שוטר אמור להיות בשיא כושרו המבצעי והמקצועי. כשליש מהפורשים עזבו לאחר פחות מחמש שנות שירות, ורובם המכריע טרם הגיעו לעשור בשירות – כלומר עוזבים עוד לפני שמימשו זכויות פנסיוניות בסיסיות, ולפני שהמערכת החזירה את ההשקעה בהכשרתם.
לפני כשנתיים פירסמנו פה על הורדת הרף לקבלה לעבודה בשל משבר כוח האדם. ההחלטה האומללה הזו יצרה בעיה גדולה עוד יותר. "אנחנו במצב של דימום מקצועי שאין לו מענה", אומר בכיר במערכת, "המשטרה מאבדת את ליבת הכוח שאמור להחזיק אותה בשנים הקרובות ולא יודעת איך למשוך כוח אדם איכותי. גייסו אנשים שבעבר היו נפסלים בשל אי-התאמה וזה רק החמיר את מצבנו. השוטרים הללו לא שרדו במערכת ועזבו, ובמקביל שוטרים איכותיים ומצטיינים עזבו גם כן, כי סביבת העבודה שלהם הפכה לבלתי אפשרית".
באגף כוח אדם במשטרה הדברים נאמרים מפורשות, והם מודים כי הורדת הרף הייתה טעות. "אנשים שורדים בעבודה כל כך קשה ולא מתגמלת רק אם יש להם הזדהות עם הארגון, עם הצוותים שהם עובדים בתוכם, אם יש אמון. אבל שוטר מצוין שרואה סביבו גיוסים של אנשים שלא ראויים לשאת נשק או תג, פשוט מרגיש שאין לו מה לחפש פה ועוזב", אומרת בכירה אחרת.
הנתונים מלמדים כי חלק ניכר מהעוזבים הם למעשה כוח האדם המנוסה והאיכותי של משטרת ישראל. שוטרים ותיקים בדרגות רס"ר עד רנ"ג, לצד קצינים בדרגות פקד, רב-פקד ואף סגן ניצב. חלקם אף כאלה שסומנו כהבטחה ארגונית ושובצו בתפקידי ליבה ובמסלולי הכשרה לפיקוד. עזיבתם מותירה לא רק חור בתקנים, אלא גם שיבוש חמור ביכולת הארגונית לשמר ידע ולחנוך דורות צעירים.
כפועל יוצא ממצוקת כוח האדם, המשטרה מתקשה לעמוד בסטנדרטים מבצעיים בסיסיים – בין אם בפעילות חקירתית, באכיפה שגרתית או בתגובה לאירועים חריגים. כך למשל תחנת ראש-העין איבדה 4% ממצבת כוח האדם שלה. "לפני שלוש שנים היו 12 שוטרים ביחידת סיור, היום יש שישה שוטרים שמתחלקים במשמרות והמשימות לא השתנו. להפך – הן גברו בעקבות המחאות והמלחמה", מסביר אחד השוטרים, "לפעמים אני מגיע לאירוע, איתי מתנדבת בת 60, ואני לא יודע איך נצא ממנו. אני רואה אדם שיכור שמאיים על המשפחה שלו, ואני יודע שאין לי איך להתמודד או את מי להזעיק. זה חוסר אונים שלצערי שוטרים רבים חשים בשטח".
*
השר בן גביר ניסה להתמודד עם גל ההתפטרויות אך לא הצליח לעצור את הסחף. הוא התרברב בתקשורת על כך שהשיג מימון לתקנים נוספים ממשרד האוצר, אך נכשל בלאייש את התקנים הקיימים.
גם הרפורמות המבניות בארגון שאותן ניסה לקדם לא צלחו ולא העלו את כמות השוטרים המגויסים. במסגרת המהלך הזה פוצל אגף משאבי אנוש ונוסף תקן שכל מטרתו להגדיל את הגיוסים. השר הקים בתוך הלשכה שלו מינהלת גיוסים שפורקה בשל חוסר הצלחה, וגם מפקד לשכת הגיוס נצ"מ מאיר מינקר, שבו תלו תקוות רבות, עזב בעצמו.
בינתיים, מרכזי ההערכה של המשטרה מתבטלים בהמוניהם. בעבר היו לפחות שני ימי הערכה בשבוע, ובכל יום היו מתקיימות שתי קבוצות במקביל עם שישה-שמונה מועמדים. היום בכל יום גיבוש יש קבוצה אחת בלבד עם מינימום משתתפים, וחלק גדול מהימים מתבטל בשל דרישה נמוכה.
למרות שמפקדי התחנות הרימו דגל אדום בנוגע להורדת הסטנדרט בגיוסים, ישנה מגמה מדאיגה נוספת: גיוס של מועמדים עם רקע פסיכיאטרי הנוטלים תרופות במינון גבוה, שבעבר לא היו עוברים את סף הכשירות. כיום הם לא נפסלים על הסף במסגרת ועדות חריגים למיניהן.
"אין באמת מאיפה להביא עוד שוטרים ומיצו את אוכלוסיית היעד עד הקצה. צריך לייצר אתוס חדש ולבנות אמון לצד עבודת מטה מקצועית ומאורגנת. בכל התחומים האלו בן גביר חסר אונים. הוא לא יודע לעשות את זה, ובטח לא האנשים שהוא הביא איתו", אומר בכיר במשטרה. "בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר הם האזרחים. זו זעקה שאף אחד לא טורח להשמיע".
*
בתוך מציאות כאוטית, קשה לזהות את עומק ההתפרקות של המערכות המדינתיות הבסיסיות שאמורות לאפשר לחברה לתפקד. היעדר שוטרים ושוטרות וגיוס כוח אדם ירוד זו אינה בעיה רק של משטרת ישראל. גם במשרד החינוך מתמודדים עם משבר כוח אדם מטורף, ללא עתודות מספקות של סטודנטים להוראה ועם הכשרות מינימליות עד לא קיימות. במערכת בריאות הנפש המצב דומה – מחסור אקוטי במטפלים מורשים, תורי ענק גם ברפואה הציבורית ואפילו ברפואה הפרטית, ופריחה של חלטורות ומסלולים סמי-אקדמיים לסתימת חורים. ועוד לא דיברנו על צה"ל על שלל אתגריו והמעטים הנושאים בנטל הביטחון.
בלשים, מורות לאנגלית, פסיכיאטריות או לוחמים אינם מותרות. הם הכרח לחברה מתפקדת, ודאי כזו שנמצאת במשבר חסר תקדים. יש קשר הדוק בין כל הזירות הללו. בשביל להתמודד עם הקריסה של השירות הציבורי על כל היבטיו נדרשים אנשי מקצוע, תוכניות ארוכות טווח, שיתוף פעולה שחוצה משרדים והתייעלויות כלכליות. אבל כרגע זה נשמע כמו מדע בדיוני. במציאות פופוליסטית, שבה אין שום ערך למעשים אלא רק להצהרות – התשתיות הכי חיוניות במדינה יוצאות מכלל תפקוד.
*
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "קיימת ירידה הדרגתית במספר המתפטרים משנת 2022 לצד עלייה בכמות המתגייסים למשטרת ישראל. במהלך שנת 2024 התגייסו למשטרת ישראל 3,487 שוטרים. במהלך שנה זו התפטרו משורות החיל 752 שוטרים, זאת לעומת 1,050 שוטרים שהתפטרו במהלך שנת 2022.
"אשר לטענה בדבר ביטול מרכזי הערכה נציין כי אלה מתקיימים בהתאם לצורך. אשר לטענה בדבר גיוס מועמדים בעלי רקע פסיכיאטרי נציין כי משטרת ישראל לא מגייסת לשורותיה מועמדים שאינם כשירים, גם לא באופן חריג.
"המפכ"ל שם את נושא ההון האנושי בארגון כיעד גבוה שבסופו של דבר יביא למספר מתגייסים גדול יותר וישמר את השוטרים בארגון, מתוך הבנה כי המשאב הארגוני החשוב ביותר שנותן שירות לציבור הוא המשאב האנושי".
