נשיא ארה"ב, אדם מעמיק כמו ילד בכיתה ב' ובעל יכולת קשב וריכוז של פומפייה, ממשיך לנהל את העולם כמו הדבר שהוא הכי אוהב (מלבד עצמו): תוכנית טלוויזיה. ההצהרות היומיות שלו מזכירות את החשמל באוויר כשהווילון היה נפתח ודודו טופז יצא לצלילי מחיאות הכפיים, ומכאן התחושה שגם אם יש לתוכנית ליין-אפ מסודר ותסריט הגיוני, זה לא באמת משנה: הכל יכול לקרות, מיד אחרי ה-פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת.
אולם הבל פיו של דונלד טראמפ מזיז כוחות ומפיל כלכלות, ובמקרה הישראלי ישנה השפעה מיידית על הביטחון הלאומי וגם תוספת אכזרית להתעללות במשפחות החטופים. טראמפ נוהג כך מהסיבה הכי חשובה ביקום שלו: כי הוא יכול. זה נכון שבעתיים בהקשר המקומי, כלומר מדינה שבה בחירתו הוצגה לרוב (כולל בתקשורת הביקורתית) כאירוע מכונן בהיסטוריה הציונית, כמעט כמו הקונגרס בבאזל והצבעת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר. והנה, המשיח הכתום מזגזג שוב ושוב בין הגשמת הפנטזיות הכי פרועות של הימין הכי רדיקלי לבין טקסטים ומהלכים שאם ג'ו ביידן היה חתום על רבע מהם, בערוץ 14 היו שוקלים להציג את דגל ארה"ב כשהוא מוכתם בדם יהודי.
אין שום דבר טוב בטרגדיה העולמית הזאת, ועצם המחשבה על התכתשות בין מדינות גרעיניות כמו הודו ופקיסטן בזמן שבבית הלבן יושב נשיא שלא בהכרח מבדיל ביניהן, היא לא מתכון לשלוות נפש ואריכות ימים. אבל האם לראות את יעקב ברדוגו מגמגם ומתפתל (והוא מלכתחילה לא פרזנטור של רהיטות) בניסיון לתרץ מדוע טראמפ נוהג עם בבנימין נתניהו כמו טישיו משומש, זה לא משעשע? משעשע ברמה שאמורה לגרום לשר המשפטים לצפות במחזה המביך בלופ. האם להתבונן ביתר התועמלנים הזחוחים כשהם מחליפים צבעים ומגלגלים עיניים זה לא מבדר? מבדר.
הלאה: האם נימת הספקנות שחדרה לפתע לדבריו של עמית סגל, שהודה ב"מהדורת היום" של חדשות 12 שטראמפ הנחית "מכה איומה" על ישראל, לא היוותה שינוי מרענן? היוותה. אגב, מי יודע: אולי בהמשך הוא גם יתהה כיצד קפטן אמריקה נתניהו והפלקון שלו רון דרמר הצליחו להגיע למצב, שבו הם גם אוכלים דגים באושים וגם אסור להם לומר שזה מגעיל, והאם זה אך ורק משום שבעל הבית משוגע.
כל זה כמובן לא אומר שטראמפ לא יחליט מחר להעניק את מדליית החירות לקובי פרץ, ויום לאחר מכן לחתום הסכם שלום עם דארת' ויידר בגלל מכתב יפה שקיבל ממנו. אבל אחרי חודשים של הרצאות, הטפות ושירי הלל, גם לראות איך האופוריה מתפוגגת זאת אחלה טלוויזיה - בדיוק כמו שטראמפ אוהב.
בקטנה
ברשת הכריזו על שובו של השעשועון "כלוב הזהב", המוכר יותר בתור "התוכנית שמדגימה כמה רחוק אנשים ילכו ואף ירוצו בשביל טוסטר". על הירושה של המגיש אבי קושניר הופקדו הפעם שניים: צביקה הדר (בן 59) ועדן פינס (בת 27). מעניין מה יקרה קודם: ברשת ימצאו תוכן מקורי למלא בו את לוח השידורים, או שאי פעם יופיע על המסך שעשועון/ריאליטי שבו המגישה בת 59 והמגיש יהיה זה שצעיר ממנה ביותר מ-30 שנה.
