בעוד לשכתו הולכת ומתפוררת כמו עוגייה בכוס חומצה, ראש הממשלה עבר לתקשר עם היקום באמצעות סרטונים שבהם הוא משיב ל"שאלות" של אחד ממקורביו, טופז לוק. רק השבוע פורסמו (נכון לכתיבת שורות אלה) ארבעה סרטונים, שבהם נתניהו מדגיש את הקשר הישיר עם הצופים והצופות ומוסיף אלמנטים שמבדלים את הפורמט מהצהרה מצולמת רגילה: הדיאלוגים עם לוק (ידעתם שנתניהו שותה סודה?!), ההקפדה על הימצאות בתנועה וגם התייחסות די תמוהה לאירועים שאינם חלק מהמסר שאותו נתניהו מבקש להעביר.
סגנון הסרטונים והסמיכות שלהם לשורת תקריות פומביות לא נעימות, ובראשן הרגע שבו נתניהו לא הצליח להיזכר איך קוראים לבן שלו, מעלים חשד שקשה להתעלם ממנו, בטח תחת מנהיגות שלא מצייתת לכללים בסיסיים: נתניהו, שמסיבת העיתונאים האחרונה שקיים הייתה לפני חצי שנה, מוצא את עצמו נדרש להפגין לא רק נוכחות אלא גם כשירות (מגיב, הולך, יושב, שולף). מעבר לדיווחים על המצב בעזה או התקיפות בתימן, נדמה שנתניהו משתמש בסרטונים גם כדי להתגבר על מבוכות שנולדות במעט האירועים שבהם הוא משתתף ומועברים בשידור חי; מבוכות שאם היו מתרחשות אצל בני גנץ, נפתלי בנט ויאיר לפיד (שלא לדבר על ג'ו ביידן), היו מולידות מרתון של דחקות ושאגות בתקשורת הפרו-שלטונית.
הבעיה היא שהשילוב בין החשדנות שנתניהו מעורר בקרב חלקים נרחבים בציבור לבין חוסר מקצועית גרידא יוצר בדיוק את האפקט ההפוך: הסרטונים הללו לא מציגים ראש ממשלה נמרץ, קר רוח וקשוב, אלא אדם כבד ולא ממוקד, שכבר שכח איך מנהלים סמול-טוק עם מישהו שלא מעריץ את האדמה שהוא דורך עליה. במקום שיעזרו לנתניהו להתגבר על חוסר יכולתו להפגין אמפתיה (הוא לא המנהיג הראשון שזה קורה לו), הם מחלצים ממנו עוד ועוד משבים של זחיחות ואטימות: למשל כשבחר להשיב לשאלה "איך אתה ישן בלילה" בתשובה "עם מצפון נקי", וגם כשענה כמעט באגביות לשאלה כמה מהחטופים בעזה עדיין חיים, וגם זה דקות ארוכות אחרי שדאג לדווח על תאונה באילת משל היה מבזקן תורן.
האירוניה היא שכחלק מהחובבנות התפרסם אחד הסרטונים למרות שכלל רעש ברור למדי, שעשוי להתפרש כנפיחה. רק מי שנכח בחדר יודע מה היה שם, זה ממש לא דבר דחוף ובוגר לדון בו, וכמובן שזה אפילו לא המפגע הסביבתי הכי נורא שנתניהו אחראי לו. אבל האמת היא שאם אכן הוא תועד באמצע פעולה טבעית שפוקדת גם מלכים ורוזנים, דווקא יש בכך משהו סימבולי: נתניהו משקיע אנרגיות עצומות בהכחשת המציאות, מהגיל שלו ועד אחריותו למחדלים. לכן, אם הייתה נפיחה, היא הדבר הכי אותנטי שיצא ממנו זה שנים: אפשר אפילו לכנות אותה נפיחה פרוידיאנית.
