"כאשר האדם מפסיק לפחד מן הפחד ומתבונן בו", כתב רבי נחמן מברסלב, "אזי הפחד מתפרק". עלינו להפסיק לפחד, ונוכח מה שמתרחש סביבנו לקראת החזרה למלחמה בעזה, אני מבקש לומר: הממשלה הנוכחית ממיטה עלינו חורבן.
מה לא מובן להם? היה אפשר לסיים את המלחמה הזו שנמשכת כבר 19 חודשים, לצאת מעזה, לקבל את החטופים החיים והחללים, להשתלב בתוכנית אמריקאית שבמרכזה נורמליזציה עם הגדולה שבמדינות ערב, ערב-הסעודית, לשקם את יחסינו עם העולם, ולצאת ממלחמת הטילים מול החות'ים. אבל נתניהו וחבורתו גוזרים עלינו להיות שותפים למלחמה שאין לה סוף. הגיע הזמן שיניחו לנו.
נתניהו אומר בשיחה עם מילואימניקים שחצי מהעם לא מוכן שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המחדלים שנוגעים לטבח 7 באוקטובר. מאיפה הוא לוקח את הנתון הזה? על פי כל הסקרים, קרוב ל-80 אחוזים מהציבור דורשים ועדה כזאת. אבל הוא מתייצב בעמדת הפרשן, וחוזר על הקלישאות שמכונות הרעל שותלים במוחנו.
16 שנים בראשות הממשלה, והוא עייף ומבולבל. זה אמור להפחיד את כל מי שהמדינה הגועשת שלנו חשובה לו. זאת ועוד: אם היה חפץ באמירה מנומקת, הוא היה מסביר מהי האסטרטגיה שבחסותה מתכוננים לעוד מלחמה בעזה. חמש פעמים כבר כבשנו את שג'עייה, ומה הלאה?
תומס פרידמן היטיב להגדיר את מה שצפוי לנו בעזה: לא ריביירה, אלא וייטנאם.
טקסיות בחירתו של האפיפיור ליאו ה-14 מעידה על כוחה של אמונה שלה שותפים יותר ממיליארד בני אדם. נניח לכל אחד שיחיה באמונתו.
אזכיר רק שתי אמירות שמיוחסות לישו לאחר שמסמרים ננעצו בגפיו: "אני צמא", שמלמדת על כך שנכון לבקש עזרה ואין בכך בושה, ו"אבי סלח להם", שמרמזת לספר תהילים: "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי".
עמיתי נחום ברנע ציטט בשבוע שעבר את ז'ורז' קלמנסו, שאמר ש"מלחמה היא עניין רציני מכדי להשאירה לאנשי צבא", והוסיף שדווקא כשמדובר ברמטכ"ל אייל זמיר הבעיה היא שהוא מתכוון לבוא ולהנחיל לנו ניצחון במלחמה ההזויה הזו שעדיף שתגיע לסיומה. ואני אוסיף: גורלנו הוא עניין רציני מכדי להשאירו בידיה של הממשלה הנוכחית.
סיקרתי מלחמות רבות בעשורים האחרונים, אבל אף פעם לא נתקלתי בממשלה שאישרה יציאה למלחמה "פה אחד", כפי שקרה עם הממשלה הזאת. "פה אחד", ואפילו לא נמצא פה אחד שהביע הסתייגות, או התנגדות למלחמה. זה לא נורמלי.
וכך, חזרו אל חיינו הודעות ה"הותר לפרסום". לא ידעתי את נפשי בסוף השבוע אחרי שקראתי על נפילתם של סמל ישי אליקים אורבך ז"ל שהתחתן לפני חודשיים וסמ"ר ים פריד ז"ל מסלעית, ועל פציעתם באורח קשה של עוד ארבעה. חזרתי לדיון ההלכתי בשאלה מתי חתן ייצא מחופתו למלחמת מצווה או למלחמת רשות, ובחרתי בפסוק מספר דברים שנכתב בו כך: "כי ייקח איש אשה חדשה לא ייצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח". התמונות מהחופה של ישי ופניו המחייכות של ים מלוות אותי, ואמורות לטלטל את כולנו. זה לא יכול להמשיך.
סיקרתי מלחמות רבות בעשורים האחרונים, אבל אף פעם לא נתקלתי בממשלה שאישרה יציאה למלחמה "פה אחד", כפי שקרה עם הממשלה הזאת
