• לורד – What Was That. באופן מפתיע, השאלה בשם השיר הזה לא מתייחסת לאלבום הקודם של לורד, שיצא לפני ארבע שנים ונשכח לפני ארבע שנים וכמה האזנות. לפחות לפי סינגל הקאמבק המרים, גורלו של האלבום הבא, שייקרא Virgin וייצא בסוף החודש הבא, אמור להיות שונה. בדרך צפויים לא מעט ניג'וסי קידום ושיווק, אבל אולי הפעם לא נצטרך לשאול "מה זה היה".
• פרידה – "לא אכפת לי". מה הדבר הכי מפתיע בסינגל של פרידה עוזיאל, יוצאת "האח הגדול"? ראשית: ממש אחלה שיר פופ, ותודה לשיתוף הפעולה בין שתי מכונות להיטים, אודיה ואבי אוחיון. שנית: הדמיון בפזמון ל"צילו של יום קיץ" של יזהר אשדות. מה יש להגיד, גם חוסר מקוריות צריך להיות מקורי בדרכו.
• יוני בלוך – "איש קטן". לקח זמן עד שיוני בלוך הוציא אלבום חדש – 15 שנה, למי מאיתנו זה לא קרה – אבל עכשיו הוא בחוץ והוא נשמע כמו שאפשר לצפות מאלבום של יוני בלוך שנקרא "הייטק": רוק קולג'ים שנון בעברית לאנשים עם כרטיס תן-ביס וחבילת אופציות. "איש קטן" הוא מהבולטים באלבום, בהיותו דוגמה עדכנית ומוצלחת לדמות הסמי-לוזר שבלוך מטפח בשיריו עוד מימי "במה חדשה".
• ברוס ספרינגסטין – Faithless. בסוף יוני יוציא ספרינגסטין פרויקט מונומנטלי: שבעה אלבומים מלאים שהקליט ונותרו במגרה (או באחוזה נפרדת, כשמדובר בכמויות כאלה). אחד מהם נקרא Faithless, והוא "פסקול לסרט שלא יצא מעולם". לא ברור אם אכן היה סרט כזה או שזאת רק רוח האלבום, אך בכל אופן זהו ספרינגסטין המהורהר והשקט, רחוק מהלמות האצטדיונים וקרוב מאוד ללב.
• שני פלג – "סוף העולם". שני אלבומים מעולים שיצאו בעשור הקודם הפכו את פלג לאחת היוצרות הכי מקוריות וחריפות באינדי-רוק הישראלי. עכשיו, אחרי יותר מדי זמן, היא מוציאה אלבום חדש ויפה, "כל הדברים בעולם רק מבקשים ליטוף", שמוקדש לשירי משוררות (ואף אחת מהן לא נקראת דליה רביקוביץ או לאה גולדברג). "סוף העולם" סוגר את האלבום בעוצמה שמתחילה בטקסט של ארלט מינצר ("אֵין אֱמֶת. עַל הָאֱמֶת מְקַבְּלִים מַכּוֹת/ מֵהַמְּבֻגָּרִים") ומתגברת בזכות ההפקה המינימליסטית והקול מלא הרגש של פלג, שיודעת איך לשיר על הרגע שבו מגיעים לקצה בידיעה שהצעד הבא ייגמר בתהום.
• הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי
