אפשר היה אתמול לשמוח על עוד רגע יקר של חיבור בין כל קצוות העם, רגע נדיר של דמעות משותפות – ולכאוב שלא מנהיגות וחוכמה ואומץ הם שהובילו לרגע הזה. לשמוח על התרגשות של "שבו בנים לגבולם" – כלומר שב בן אחד לגבולו – ולדעת שערכי הארץ המחכים לו הם פחות ערכי ארץ הצבי, פחות ערכי ארץ "מבצע יונתן", פחות ערכי ארץ ערבות הדדית. / ליאור בן עמי