בית המשפט העליון פסק לאחרונה שהתינוקת סופיה מפרשת החלפת העוברים באסותא תישאר בחזקת הוריה המגדלים – וזה עשה לי כאב לב. טלטלה. הלם. זה היה 'מה? באמת?' פלוס גירוד פתאומי בעין, שתוך דקות הפך לים של דמעות. איך לא. במשך חודשים ארוכים עקבתי אחרי הדיונים המשפטיים – ולא כעיתונאית, אלא כאישה אחת מני רבות שזכתה להפוך לאם בזכות הפריות מבחנה. במשך יותר משנה נקרעתי בין שתי הנשים וניסיתי לדמיין מה הייתי מחליטה לו הייתי שופטת. איזה מזל שאני לא.
רק אחרי פסק הדין נפל לי האסימון. אולי כבר מאוחר – מתנצלת, אבל לדעתי הפעוטה בת השנתיים, שכנראה בכלל לא מודעת למהומה שחוללה עוד בהיותה ברחם שאליו הוחזרה, חייבת לגדול בחיק הוריה הביולוגיים (שמעולם לא ראו אותה פנים אל פנים, רק בתמונה). בכל מקרה, מדובר בתקדים משפטי שעלול להשפיע על כל אישה אשר עוברת טיפולי פוריות בדרך אל האושר.
תקציר: ב-14 בספטמבר 2022 נפלה פצצה על ראשיהן של מאות נשים שעברו ועוברות טיפולי פוריות באסותא ראשון-לציון. בבדיקה גנטית התגלה שאישה בשבוע ה-30 להריונה נושאת ברחמה עובר שלא קשור באופן גנטי אליה או לבעלה. עשרות נשים הרות קיבלו הודעה: "את מתבקשת להגיע בדחיפות לבדיקה גנטית כדי לוודא שהעובר שלך הוא באמת שלך".
תגידו, זה נשמע לכם נורמלי? הגיוני? תקין? כי לי זה עושה צמרמורת. סופיה נולדה במהלך החיפושים אחרי ההורים הגנטיים שלה. אני מציעה לכם לקרוא שנית את המשפט הזה מפני שזה יהיה הנראטיב שילווה את סופיה מעתה ועד עולם: "הייתה טעות, קורה, קרה, את גדלה במשפחה שהיא לא שלך". זה נשמע לכם אנושי?
פסק הדין גם קבע כי "יש לקבוע מתכונת מתאימה לקשר בין הילדה לבין הוריה הגנטיים". עוד אגרוף בבטן. מה יגידו לילדה שתשאל למה היא דומה יותר לאמא האחרת? מה תענה לעצמה הנערה שתתהה את מי משתי האמהות היא יותר אוהבת?
מרגע שקלטתי שתיק סופיה הרבה יותר מורכב ממשפט שלמה התנ"כי, דמעתי וריחמתי על שתי הנשים, שכל אחת מהן אומרת "שלי היא". שתי נשים שכל חטאן ופשען היה הרצון לחבוק תינוק, וכשזה לא הלך להן בדרך הקלה, הן לא עצרו באדום.
מי שבאמת משתוקקת להיות אמא לעולם לא תרים ידיים ולא תעצור. אני יודעת. עשיתי הכל. נישקתי מזוזות והשתטחתי על קברי צדיקים, ובמקביל עברתי את כל מה שהרפואה המתקדמת ביותר יכולה להציע. "אני אהיה אמא, לי יהיו ילדים" – זו הייתה המנטרה שליוותה אותי במשך יותר מ-20 שנה, בשוכבי ובקומי. ותודה לאל, בורכתי. זכיתי, ביתנו הומה בנכדים, אבל לא שכחתי את שבעת מדורי הגיהינום.
בניסיון להקליל את המתח התחלתי לתהות אם האחראים למחדל המזעזע הזה משלמים לעורכי הדין שלהם מהמקדמה שקיבלו לטובת סדרת המתח שאפשר להפיק מהסיפור הזה? מה, אני היחידה שמזהה את הפוטנציאל? זו דרמה שיש בה הכל: אהבה, תשוקה לילד, שאיבות, החזרות, אכזבה, שני פסים, חיפושים, סדרה.
ככל שתיק סופיה התקדם בערכאות, שני זוגות ההורים הבינו שעליהם להיעזר בתקשורת כדי לעורר אהדה ציבורית. כעיתונאית וכעורכת אני חותמת לכם שבימים רגילים – אלמלא החטופים וה"פחות, פחות" של ראשת הממשלה המרוטשת – תיק סופיה היה מככב בעמוד הראשון. לא פיספסתי אף ראיון והופתעתי להיווכח שאני מתנדנדת: פעם בוכה עם "הביולוגית" שאומרת "היא שלי, סופיה התחילה את חייה כעובר שנוצר במעבדה מהמפגש בין הביצית שלי לזרע של בעלי"; ופעם בוכה עם "המגדלת" שאומרת "היא שלי, היא גדלה ברחמי, ובעודה ברחמי עברתי ניתוח שייטיב את בריאותה". במהלך ההמתנה להחלטת העליון הבנתי שבמשפט הזה לא יירשם ניצחון מפני ששתי האמהות צודקות. שתיהן האמהות של סופיה, כל אחת בדרכה שלה. זו יצרה את העובר וזו הביאה את העובר לאוויר העולם. אלוהים ישמור, מה יהיה גורלה? מי מהן תזכה לתפקד כאמה ולגדלה?
ההחלטה להשאיר את סופיה אצל "הוריה המגדלים" אומרת שמעכשיו, כל מטופלת פוריות חותמת על טופס תיאורטי שבו היא מצהירה: "הנני מודעת לעובדה שהעובר שלי עלול לגדול בחיקה של אישה זרה, שבניגוד לרצונה וללא ידיעתה הפכה לפונדקאית שהביאה אותו לעולם".
ולא יעלה על הדעת שכך יהיה. אפילו אישה שמוכנה לעבור את כל תלאות הזריקות והכדורים והשאיבות וההחזרות והאכזבות עד שתהפוך לאמא לא תסכים לחתום על טופס כזה. כי מי שתעשה הכל כדי להיניק ולהעניק תסרב להסתפק ב"רק".
וזוהי רק ההתחלה. הנה סיוט נוסף. אם סופיה תישאר בחזקת האמא שבטעות הפכה לפונדקאית שילדה אותה ונקשרה אליה בעבותות של אהבה, כל תהליכי הפונדקאות שמתנהלים ממש ברגעים האלה ברחבי הגלובוס יועמדו בסכנה. גם שם הייתי. אחרי שנאלצתי להיפרד מהרחם. כל הסכמי הפונדקאות, בארץ ובעולם, מושתתים על שני סעיפים: האמא הביולוגית מתחייבת לדאוג לכל מחסורה של הפונדקאית, ממזון ועד שמלות היריון, וחלק הארי של שכרה של הפונדקאית מועבר לחשבון הבנק שלה רק אחרי הלידה. זו תעודת הביטוח של "הביולוגית". מה יקרה אם בעקבות "תיק סופיה" הפונדקאית בגיאורגיה או בהודו תתחרט ותתעקש לגדל את פרי בטנה?
והנה שיא השפל. ישראל הפכה לאימפריה של הפריות מבחנה לא רק מפני שאצלנו ילדים זה שמחה. הרבה כסף מתגלגל שם. אם סופיה לא תועבר להוריה הביולוגיים עלול להיפתח אצלנו מסלול חדש של פשע למען בצע כסף – סחר בעוברים במסווה של החלפת מבחנות. למה שזה לא יקרה? סחר בביציות כבר היה. מטופלת פוריות בת 40 פלוס, שעדיין מנסה, עלולה לחשוק בעובר שנוצר מביצית איכותית של בת 25. אין דבר יותר מעליב מלשמוע "זה לא משנה איך את נראית, הביציות שלך כבר זקנות".
זכותכם לחשוב שאני אישה היסטרית שמגזימה ורואה שחורות. הלוואי שאתבדה. הלוואי שלא יגיע הרגע שבו יהיה עליי לומר "אמרתי לכם?"
דרך אגב, אתם יודעים מה ההבדל בין אלוהים לגינקולוג?
אלוהים לא חושב שהוא גינקולוג.
