ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת – אלה הטיפולים הבסיסיים שלפי התוכנית של משרד הבריאות, לא יוענק עבורם החזר כספי אם יתקיימו במתכונת פרטית. הרפורמה תיכנס לתוקף בספטמבר, ותיושם באופן הדרגתי. אתמול התקיים דיון בנושא בוועדת הבריאות, ברקע הכעס והדאגה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, או בעיות התפתחויות ורפואיות – שמתבססים על הטיפולים הללו במידה רבה.
"לא אתן שזה יעבור. גם אם יפגעו בי, לא יפגעו בילדים שלי", זעקה בדיון רעות יפעת עוזיאל (44), אם לשלושה ילדים (בני שש, שמונה ועשר), שניים מהם על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. "הם מה שנשארו לי בעולם הזה", הוסיפה רעות וזכתה למחיאות כפיים.
רעות סיפרה ל"ידיעות אחרונות" כי שני בניה אובחנו על הרצף בשנה האחרונה. "בני הבכור היה מאוד לחוץ לקראת אחד המבחנים, והתמודד במהלך חייו עם קשיים חברתיים, אבל חשבתי שזה קשור להשפעות הקורונה או המלחמה. לקחתי אותו לנוירולוגית כדי לבדוק אם יש לו הפרעות קשב וריכוז. לא דמיינתי שזו האבחנה שנקבל. אין שום דבר רע בלהיות אוטיסט, אבל זו עדיין אבחנה שמורכב לקבל ולהכיל כשזה אצלך בבית". לאחר קבלת האבחון של בנה הבכור, החליטה לקחת גם את שני ילדיה הנוספים לאבחון.
רעות מספרת כי הטיפול בילדים מגיע להוצאה כספית של אלפי שקלים בכל חודש. "שני הילדים שלי נמצאים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שאנחנו לא מקבלים עליו החזר, ובני הצעיר צריך טיפול כזה פעמיים בשבוע, זה 350 שקלים לכל מפגש". לקלינאית תקשורת במגזר הפרטי, טיפול נוסף שילדים על הרצף זקוקים לו, נאלצה לגשת לאחר שבקופת החולים באזור מגוריה במרכז הארץ התבקשה לחכות שנה וחצי לתור. "נתח גדול מהמשכורת הולך לאנשי המקצוע", היא אומרת. "אמנם יחסית זכיתי, כי בעלי מהנדס בחברת הייטק, אבל אני לא עובדת כי מישהו צריך להיות כל הזמן דרוך בגלל הילדים. הרפורמה המתוכננת רק מרחיקה מאיתנו עוד יותר את העזרה שאנחנו גם ככה מקבלים".
רעות מצהירה כי היא תעשה כל שביכולתה כדי שהרפורמה לא תעבור במצב הנוכחי, בימים שבהם השירות הציבורי סובל ממחסור אדיר במטפלים. "לא אתן שהילדים שלי ייפגעו. זה פשוט לא דבר שמתקבל מבחינתי, ואם הרפורמה כן תעבור, אני לא ארפה. אני בעד שירות ציבורי, אבל הדרך לחיזוק השירות הציבורי לא יכולה להתרחש על גבם של ילדים. אם יהיה צורך, נעשה הפגנות, ונשבית פה את המדינה. אני מוכנה לשבת ולמחות איפה שצריך, כי אי-אפשר יותר לקחת מהציבור העובד. יש גבול כמה מכות אנחנו יכולים לספוג, אנחנו לא יכולים לשתוק ורק לסבול".
אביה, ד"ר יצחק יפעת ז"ל, מוכר מהתמונה המפורסמת של הצנחנים ששיחררו את הכותל. "אבא שלי היה רופא נשים בעקבות מלחמת ששת הימים, אז היה נוכח בלידה שהתרחשה בכניסה לכותל. הוא חש שלמרות המוות מסביבנו, חובתנו להמשיך ולהביא חיים לעולם", היא מספרת. "אנחנו בית שתרם כל השנים למדינה, וממשיך לתרום. אין לי ארץ אחרת, אין לי דרכון זר, וזה הבית שלי, אבל אני לא שווה פחות מאף אחד אחר", הוסיפה בכאב. לדבריה, אם אביה היה בחיים, גם הוא היה מתנגד לרפורמה הנוכחית. "בתור אדם שנסע להתנדב בדרום כל הזמן, הוא תמיד היה מדגיש שיש מערכת ציבורית טובה, אבל שחייבים לחזק אותה כדי שלכולם תהיה פה הזדמנות שווה. אנחנו חייבים לפעול עכשיו, כולנו, כדי שיהיה פה עתיד טוב יותר, וזה אומר גם לפעול ולמנוע את הרפורמה הזו".
