"אני רואה בהוראה שליחות לאומית"
אהובה סוויסה, מחנכת מקצועית, בית חינוך עיוורים, ירושלים
כבר 46 שנה שאהובה סוויסה מקדישה את עצמה להוראה, ואין לה שום כוונה לצאת לגמלאות. "אני יכולה להמשיך עוד 20 שנה", אומרת סוויסה, שמשתתפת בתחרות במסלול החינוך המיוחד ע"ש עומר סמדג'ה ז"ל. קרוב ל-20 שנה סוויסה מלמדת בבית חינוך עיוורים בירושלים ומתמחה בחינוך הלשוני. "אני מטפחת אצלם העצמה אישית ולמידה משמעותית. מאמינה בכל תלמיד ועוזרת להם עם ההבעה האישית. בזכות העבודה עם העיוורים אני לומדת את משמעות החיים. אני רואה בהוראה שליחות לאומית וזה חלק מרכזי בחיים שלי".
תחלקי איתנו חוויה מרגשת.
"הייתה לי תלמידה עיוורת, עולה חדשה מהודו בשם דינה סמטה, שלא ידעה עברית. לימדתי אותה עברית דרך מוזיקה. יום אחד אמרתי לה: 'יש לך קול יפה', ודינה גילתה לי שהחלום שלה זה להיות זמרת. עודדתי אותה ואמרתי לה: 'כל עוד את חולמת, את מנצחת'. היום היא סולנית להקת 'שלווה', שהתחרתה ב'הכוכב הבא לאירוויזיון'. כשהיא הדליקה משואה ביום העצמאות 2019 חשתי גאווה גדולה".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"להסתכל ולחשוב על העתיד של תלמידי החינוך המיוחד אחרי שהם מסיימים את הלימודים ולהמשיך לדאוג להם. אני מכינה את התלמידים שלי לחיים וגם נשארת איתם בקשר גם אחרי 30 שנה".
"לא הייתי יכול לעשות שום דבר אחר"
אלי בכר, מורה לחינוך גופני ומחנך י"ב, בי"ס שמעון בן צבי, גבעתיים
כשאלי בכר היה בן עשר הוא נשלח לכפר ילדים בכרמיאל. "הייתי ילד קשה מאוד ולא רציתי ללמוד. הייתי אבוד. תמיד ידעתי שיש לי את היכולות, אבל הייתי עסוק בהישרדות ובדברים אחרים. הלימודים היו משניים וסיימתי ללא תעודת בגרות. עם זאת, קרו לי גם דברים טובים בפנימייה הזאת - המדריכים כרמל ורבקה שמואל בפנימייה גידלו אותי, בעצם, וגם הכרתי את רעייתי סיון". עם תום שירותו הצבאי, בכר השלים תעודות בגרות והחליט ללמוד במכון וינגייט. כיום הוא בעל תואר שני בחינוך גופני ומורה נערץ ואהוב. "באתי מלמטה וכיום אני מעריך כל דבר, כמו להגיע לגמר המורה של המדינה", אומר בכר.
בזכות מה אתה מורה טוב?
"אני לא מגדיר את עצמי כמורה טוב. אני מגדיר את עצמי כמורה חריג – ההתייחסות שלי לתלמידים, הקשר שלי איתם ומה שאני מאפשר להם, הם מיוחדים".
מה תרם לך המקצוע?
"הציל לי את החיים. לא הייתי יכול לעשות משהו אחר, חוץ מהוראה".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"תנאים יותר טובים למורים ולמורות. חייבים לשפר את מעמדם. הבינה המלאכותית עומדת להחליף כמעט הכל, גם את המורה בהקניית ידע. אבל את הרגש היא לא יכולה".
"מבחינתי בית הספר הוא קודש הקודשים"
וודתו (יהודית) דמטה, מחנכת כיתה ד', בי"ס בן צבי, חולון
כשוודתו (יהודית) דמטה הייתה בת שמונה היא עלתה עם משפחתה מאתיופיה. "ההתאקלמות הייתה קשוחה ולא פשוטה", היא חושפת. "שמו אותי עם עוד 13 ילדים שעלו מאתיופיה בכיתה אחת. לא דיברנו בכלל עברית. הרגשתי ששאר הילדים בכיתה מסתכלים עלינו קצת אחרת. לא היה באמת מישהו שיתווך בינינו. ואז משפחתי עברה ממרכז הקליטה בירושלים לאשדוד, נכנסתי לבית ספר דתי, בו הייתי האתיופית היחידה. הייתה לי שם מחנכת אמהית, חנה בוזגלו, שעטפה אותי והקצתה את כל המשאבים לעזור לי. הייתה שם גם מורה חיילת בשם שירה, שהעניקה לי חינוך פרטני. בצבא סגרתי מעגל והייתי מורה חיילת. כיום אני מגיעה לבית הספר בהודיה. מבחינתי בית הספר הוא קודש הקודשים".
בזכות מה את מורה טובה?
"הרגישות שלי, יכולת ההקשה וההכלה. אני מטפחת אצל התלמידים את תחושת השייכות, שיהיו שם אחד בשביל השני".
מה החזון שלך?
"שעד כיתה ד' לא יהיו מבחנים והערכות, שייתנו יותר דגש על מיומנויות חברתיות, ערכים, משחקים".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"צריך להבין שאנו חיים במציאות אחרת בגלל הקורונה והמלחמה, וסוחבים טראומות, ולכן חייבים להתאים את המערכת למצב".
"המקצוע הופך אותי חיונית לחברה"
רואן ח'טיב, מחנכת כיתת אתגר, תיכון מקיף בית ג'אן
רואן ח'טיב, שמינית במשפחה של עשרה ילדים, החליטה ללכת בעקבות הדודים שלה שעסקו בהוראה. "רציתי להשפיע", מסבירה ח'טיב, הפעלתנית והנמרצת. כיום היא מחנכת כיתת אתגר, מלמדת עברית ומעבירה סדנאות בתקשורת, בתיכון מקיף בית ג'אן, במועצה המקומית הדרוזית, בהרי הגליל העליון. "אני לוקחת תלמידים שקיבלו הרבה ציוני נכשל ועושה הכל לקדם ולהכין אותם לבחינות הבגרות", היא מספרת. "מה הופך אותי למורה טובה? הלהט והתשוקה. העקביות בקשר עם התלמידים והתלמידות וגם עם ההורים. הם יודעים שהם יכולים לבטוח בי. אנחנו עושים מרתוני למידה ולפעמים אני נשארת בבית ספר עד חצות".
מה תרם לך המקצוע?
"המקצוע מרים אותי וגורם לי לאהוב את עצמי יותר. בזכותו אני מבינה שאני חיונית לחברה שלי ושאני עושה משהו טוב".
איך סייעת לתלמידים אחרי 7 באוקטובר ובזמן המלחמה?
"בהתחלה הילדים נשארו בבית, ולימדתי דרך הגוגל-מיט, העלנו סרטונים ושירים. העליתי להם את המורל. באזעקות התקשרתי אליהם ודיברתי איתם כשהיו בממ"ד".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"לכידות מתמשכת, לא רק כשאנחנו בשעת צרה".
"מורים צריכים ללמד מתוך תשוקה ואהבה"
רחלי קרן, מחנכת כיתה ד', בי"ס רבין, כפר תבור
רחלי קרן מקיבוץ גזית מלמדת בבית ספר רבין כפר תבור. היא גם מדריכה לתרבות יהודית ישראלית במחוז צפון ואוהבת להוציא את התלמידים מחוץ לכותלי הכיתה. "בית הספר שלנו מאמין בדרך של 'איתי, לידי ובמרחב': הרעיון הוא לצאת מהכיתה ולעבוד בכיתות קטנות", מספרת קרן, שעוסקת בהוראה 30 שנה. "הטבע הוא מקור לימוד שאני מאוד אוהבת ואפשר באמצעותו לעסוק בהרבה תחומים. למשל בלמידה על ציפורים, אני יכולה לעסוק בטקסטים, במדעים וגם באמנות".
מה משך אותך להוראה?
"הרצון לעבוד עם ילדים, לחנך ולהשפיע. חשוב לי מאוד שההוראה תיגע בתחומים רבים".
מה תרם לך המקצוע?
"כיוון והמון יצירתיות. ההוראה מכוונת אותי גם בחיי הפרטיים – מה חשוב, לאן להוביל, על מה אפשר לוותר ועל מה כן לדרוש".
מה תרמת לביטחון ולרווחת התלמידים לאחר 7 באוקטובר ובזמן המלחמה?
"הרחקתי אותם ממה שלא צריך, ומצאתי את הדרך הנכונה לדבר על דברים, כי אי-אפשר להתעלם מהמצב".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"מורים טובים, כיתות קטנות וחופש למורים לבחור ולסלול את הדרך שלהםכדי שילמדו מתוך תשוקה ואהבה".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.25
