• חובה לראות
"קונאן אובריאן – פרס מארק טוויין להומור אמריקאי" (נטפליקס). כמות המונולוגים הקורעים והמבריקים שהתכנסו לערב ההוקרה לקונאן אובריאן – כולל, בין השאר, שרה סילברמן בדבר הכי טוב שהיא עשתה זה יותר מדי זמן, וגם וויל פארל, אדם סנדלר, ביל בר, ג'ון מולייני ולבסוף דיוויד לטרמן ואובריאן עצמו, שניהם מצחיקים מאוד ומרגשים באותה מידה – הופכים את המופע הזה לבאמת ראוי לזמן (הקצר מדי) שהוא נמשך.
• אפשר לראות
"מלכי הקסטות: האחים ראובני" (הוט 8). סיפורם של חמשת האחים ראובני (מבין עשרה ילדים) שגדלו בעוני גמור אבל בגאווה בשכונת התקווה, והפכו מחנות חשמל קטנה למלכי הקסטות ולאנשים שהובילו את המוזיקה הים-תיכונית עד למעמדה הנוכחי – לא יכול היה לזכות לטיפול מרתק ואמיתי יותר מזה של דליה מבורך ודני דותן. סדרה שמספרת סיפור כל-ישראלי מרהיב ומקומם – גם אם לא שמעתם דקלון מימיכם.
• צפיית שנאה
"חזרה גנרלית" (יס+). הסדרה הלא-דומה-לשום-דבר-אחר של נייתן פילדר חזרה לעונה שלישית ועושה – בדרך אפילו יותר מוזרה, לא נוחה, גאונית ומצחיקה לפרקים – את מה שעשתה עד עכשיו: ניסויים בבני אדם, בעיקר דרך שחזור אולפני מדויק של רגעים מעתידם או מעברם. הפעם פילדר מתמקד באסונות תעופה, וכן, זה בו-זמנית שרירותי ומתוכנן לפרטי פרטים וגורם לך לתהות מה-לעזאזל-ראית-עכשיו כמו תמיד.
• משהו להירדם איתו
Long Way Home (אפל+). יואן מקגרגור וצ'רלי בורמן חוזרים לחצות יבשות על אופנועים – והפעם אירופה וסקנדינביה, בחלקים המרהיבים יותר שלהן, על אופנועי קאסטום משנות ה-50. כמו תמיד – זה חם, אבהי, משעמם, הרפתקני במידה, לא מצחיק אבל לעזאזל, כל כך מעורר קנאה.
