בצומת ההיסטורי שבו אנו נמצאים, ישראל פנתה לנתיב הלא-נכון. ממשלה נבונה ורציונלית הייתה נענית עכשיו להפסקת לחימה, מנימוקים הומניטריים. הייתה מודיעה שאין לנו מלחמה בעזתים אלא בחמאס ואין לנו עניין בהמשך הסבל של האזרחים. מאפשרת כך את השבת כל החטופים, חיים וחללים. מייצרת מחדש גבול בר-הגנה קרקעית, מתעקשת על פירוז הרצועה, ומגיבה כירורגית על כל ניסיון התחמשות. העולם היה מקבל זאת בהבנה.
יוזמות "היום שאחרי", האמריקאית והערבית, היו נכנסות לפעולה, ומזיזות את חמאס הצידה. אבל במקום זאת, יש את סמוטריץ' ובן גביר, מלהגים על הרעבה ו"הגירה מרצון," נאחזים "בפסק ההלכה" של טראמפ, ומבטיחים שבתוך חצי שנה לא יהיו עזתים בעזה. מי שלא מבין מה משמעות המהלך האמריקאי החד-צדדי לאספקת סיוע לאוכלוסייה, גם לא מבין אנגלית וגם לא קולט שהרכבת יצאה, בלעדינו.
התמונות הקשות שעולות מעזה לא משאירות שום ספק. אפילו אלה בקהילה הבינלאומית שהצדיקו את תגובתנו הראשונית לטבח 7 באוקטובר, מתחילים לרקוע ברגליים, והאמריקאים בראשם. הם למדו את לקח וייטנאם. הפצצות השטיח וההרג חסר האבחנה של אוכלוסייה אזרחית רק חיזקו את נחישות הצפון. וגם חמאס לא ייכנע בתנאים אלה.
הילדים שמחלצים בבכי גופות מתוך ההריסות הם ההבטחה שלהם להמשך. הם העתיד מבחינתם, והם לא טועים. כיבוש הרצועה כולה לא ישנה זאת - אפילו אם הוא אפשרי. אם קודם תכלית הלחימה מבחינתם הייתה הישרדות, המהלך המתוכנן יפנה את המיקוד לגרילה ונקמה. קודם כל בחטופים ואחר כך בכוחותינו. חמאס ימשיך לפעול כמחתרת רצחנית לוחמת - וישראל תשלם בעוד הרוגים ופצועים.
אפילו נניח לרגע, לשיטת הזוג שמנהיג את הממשלה, שקיימת בכלל תוכנית טראמפ – איך מבצעים אותה ללא הפסקת הלחימה? כגירוש תחת אש טנקים? זו "התוכנית" לדעתם? הם מפנטזים על ניקוי הרצועה מפלסטינים ויישובה בידי יהודים – זו מבחינתם המטרה האמיתית. הזדמנות היסטורית שאולי לא תחזור. כמו ששת הימים. מישהו באמת חושב שלזה טראמפ התכוון?! שלזה ייתן יד? הרי את העסקה הממשית כאן הוא עושה עם הערבים, לא איתנו.
הם צודקים אמנם באשר להזדמנות ההיסטורית, אבל טועים לחלוטין באופייה. זו אכן ההזדמנות האחרונה, לדורות קדימה, להוכיח שלנראטיב הציוני של מדינה יהודית שוחרת שלום, בלב מזרח תיכון מוסלמי, יש תוקף אמיתי. הזדמנות אחרונה, לפני שבישראל ובעולם מתקבעת סופית ההבנה שהנראטיב הזה עבר טרנספורמציה, לנראטיב של ספר שופטים.
וזה אכן הצומת. מכאן יש רק שני מסלולים. מסלול הכוח ומסלול התבונה. הממשלה, כצפוי, בחרה בראשון. משמעותו תהיה בידוד משתק מבחוץ, והתפוררות הכרחית מבפנים. מבחוץ, התמונות של הרג ילדים ומשפחות בעזה יכסו בדם את זוועות 7 באוקטובר, וממשלת האיוולת רק תאמת בהצהרותיה את החשדות באשר לכוונות ישראל. קצה המסלול הזה - במקרה הטוב - הוא ניצחון פירוס. בידוד חונק וסנקציות. כמו איראן, רק בלי רוסיה וסין.
מבפנים, המשך הלחימה שיוטל על הסדיר והמילואים, ומחירה בחללים ושכול, שיושתו רק על חלק מהציבור - ישחקו את שאריות הסולידריות והנאמנות שנשארו כאן. מי שחושב שהסיוט של מלחמת אחים הוא רק סיוט, מוטב שלא יחזור לישון. היינו על הסף באלטלנה, ואנחנו שוב על הסף היום. אלא שאז היו לנו מנהיגים, לא תגרני יח"צ.
מסלול התבונה מוביל לכיוון ההפוך. הפסקת הלחימה מסיבות הומניטריות והשבת כל החטופים הן הצעד המתבקש כדי להחזיר את המלחמה, ואת זהותנו הלאומית, חזרה לרציונל הראשוני שלהן. יציאה מעזה בהסכם היא הדרך היחידה להיחלץ ממסלול הקוראלס האסוני שמובילה הממשלה - נקווה שלזה טראמפ התכוון.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל היום וכמנכ"ל רפאל
וזה אכן הצומת. מכאן יש רק שני מסלולים. מסלול הכוח ומסלול התבונה. הממשלה, כצפוי, בחרה בראשון