1.
עכשיו כשהמערכה בעזה שוב מעלה הילוך, ובשעה שעדיין לא ברורות מטרותיה, חשוב לחזור לעובדות היסוד: שני מיליון הפלסטינים שחיים בעזה לא ייעלמו גם אם צה"ל ימשיך להילחם. מערך הסיוע שאמור למנוע רעב מהעזתים יגיע בסופו של דבר מהצד הישראלי, משום שכל הניסיונות לגייס מעורבות אמריקאית נכשלו. ראו את הנמל שהקימו האמריקאים בנמל עזה. ובהיעדר נכונות מצד נתניהו וחבורתו לבנות חלופה שלטונית לחמאס, הארגון הזה יישאר לשלוט בעזה ויחידותיו ישובו ויתרכזו סביב העוטף. המחיר שנשלם בהמשך המלחמה לא יחזיר חטוף אחד, אבל יעמיק את הבידוד של ישראל בקהילה הבינלאומית.
בחורף 1998 ליוויתי את ראש הממשלה נתניהו לביקור בנורווגיה. נהג מונית פלסטיני שהסיע אותי באוסלו אמר לי: "גורשנו ב-48' מרמלה וב-67' משכם, תגיד לנתניהו שבסוף נחזור לפלסטין". במילים אחרות: מוטב היה אם הצד שלנו היה מפנים שבלי פתרון שיכלול מתווה לחיים משותפים במרחב הזה, החיים כאן ימשיכו להתמלא בהווייה של גיהינום, לשני הצדדים.
2.
"אין שמחה כמו שמחה לאיד" - המשפט הזה ליווה את המעקב של רבים אחר מסעו של טראמפ באזור, במיוחד לאור זאת שנתניהו נותר מחוץ לחגיגה.
הרשו לי להרוס לכם את השמחה: נתניהו לא היה שם, אבל ישראל, שקמה אחרי המהלומה שחטפה ב-7 באוקטובר, עדיין משפיעה על ההתנהלות. חיזבאללה הובס, לבנון קיבלה הזדמנות להפוך למדינה בלי טרור, סוריה יוצאת לדרך חדשה, טהרן עומדת בפני האפשרות לשינוי - וישראל היא זו שאחראית לכל אלו, ובלי המכות שהנחיתה בשבע חזיתות טראמפ לא היה מגיע למסע העסקים הזה.
לפי שעה, נתניהו מעדיף את חברתם של סמוטריץ' ובן גביר - ולכן אנחנו נמשיך ללוות מהצד את השינויים באזור, בעיניים כלות. כמה חבל.
3.
שתיקתו של נתניהו מול השינויים שמחולל טראמפ באזור מעוררת חלחלה. הסיכוי שסעודיה תקבל אמצעים לפיתוח גרעין, לצד ההבטחות לטורקיה לקבל מטוסי אף-35 ושליטה בסוריה, מחייבים את הצד הישראלי להביע עמדה. אולי רון דרמר מדבר עם מקביליו בוושינגטון, אבל אותנו, הציבור הישראלי, נתניהו וחבורתו לא סופרים.
4.
פרנסיס פוקויאמה צפה את "קץ ההיסטוריה" לאחר נפילת ברית-המועצות, ולאחרונה מובילי דעת קהל כותבים על "קץ הדמוקרטיה" ועל "קץ האמת". ארתור סלצברגר, המו"ל של "הניו יורק טיימס", פירסם השבוע מאמר שבו כתב שבני אנוש חופשיים אמורים לזכות בעיתונות חופשית. אל מול האיומים על חופש העיתונות, אני מעריך שכמו נבואות חורבן אחרות גם נבואה זו עשויה להתבדות. תרגיעו: השכל הישר ינצח.
5.
בימים אלה מפרסם עמיתי וידידי יאיר איזנברג ספר פרוזה מרתק בשם "הממשיכים". הוא מצטט בספר שיר של יהודה עמיחי בשם "נסים", שבו נכתב: "מרחוק כל דבר נראה נס, אבל מקרוב גם נס לא נראה כך. אפילו מי שעבר בים סוף בבקיעת הים ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו ואת נוע ירכיו הגדולות".
נתנחם בכך שגם אם הכל נראה לנו כמו סוף העולם, אולי מחר יתברר לנו שאירע לנו נס - ונראה את התיקון לעולם המעוות שהממשלה הזאת שיקעה אותנו בתוכו.
לפי שעה, נתניהו מעדיף את חברתם של סמוטריץ' ובן גביר - ולכן אנחנו נמשיך ללוות מהצד את השינויים במזרח התיכון, בעיניים כלות. כמה חבל
