באחד האימונים באוקטובר האחרון, לקראת המשחק מול ריאל סוסיאדד בליגה האירופית, עלה ערן זהבי לכר הדשא בקריית-שלום כשהוא משוכנע כי יתורגל בהרכב מאחר שדור תורג'מן לא היה כשיר לחלוטין - אלא שהמאמן ז'רקו לאזטיץ' העדיף לתרגל את דור פרץ כחלוץ מדומה. הקפטן הבין סופית שהשתנו סדרי העדיפויות בקבוצה.
פרץ, שחגג שלשום 30, הוא המנהיג הבלתי מעורער של הצהובים העונה, או כמו שמגדיר אותו לאזטיץ', "הלב של הקבוצה, השחקן הכי חשוב שלה". הוא אחד השחקנים היחידים שהשתדרגו תחת המאמן הסרבי והפך למאיים הגדול ביותר על השער של מכבי ת"א ולשחקן הגל השני הטוב בליגת העל.
מבחינה סטטיסטית זו עונת השיא של פרץ. הוא מלך שערי השדה של הקבוצה, עם עשרה כיבושים, ויש לו גם שבעה בישולים. לזה יש להוסיף עוד חמישה שערים ושני בישולים בליגה האירופית. דור תורג'מן הבקיע 14 שערי ליגה, אבל שישה מהם היו בפנדלים. גם לווסלי פטאצ'י וזהבי יש עשרה כיבושים, וגם הם נעזרו בנקודה הלבנה.
פרץ מדורג שלישי בליגה באיומים לשער מתוך הרחבה (67), אחרי שחקני התקפה טבעיים כמו דיא סבע ודין דוד, וזה נתון מדהים עבור שחקן שהגדרת התפקיד שלו היא קשר אחורי. באיומים לשער מכל הטווחים הוא מדורג רביעי (82), ואסור לשכוח את העובדה כי מדובר בשחקן שג'ורדי קרויף הציב כמגן ימני עד להשאלה שלו להפועל חיפה, ואילו בוונציה הוא היה אמור להיות קשר אחורי גרזן. המתחרה שלו על תואר שחקן העונה, קינגס קאנגווה, מקדים אותו באחוזי דיוק (54 לעומת 37) ובניסיונות דריבל (61 מוצלחים מתוך 105 לעומת 7 מ-19), אבל פרץ הוא שחקן מסוג אחר, הוא הבוקס טו בוקס הטוב ביותר בליגה. מצד אחד הוא השתפר מבחינה התקפית, ומאידך לא הפקיר את הבסיס שלו, משחק ההגנה. הוא מדורג שלישי במכבי ת"א בתיקולים (46) אחרי איסוף סיסוקו ואושר דוידה, וגם סחט הכי הרבה עבירות מהיריבה (49).
המכביסט האחרון
את המעמד של אחד המצטיינים בליגה פרץ מכיר היטב. בעונה שלפני העזיבה לוונציה, שעימה ירד לליגת המשנה באיטליה, הוא נחשב בעיני רבים לשחקן הליגה הטוב ביותר למרות שמכבי חיפה זכתה באליפות, אבל זה היה שחקן שונה לגמרי מבחינת הסגנון. הוא היה מעורב אז ישירות בעשרה שערים, שבעה כיבושים ושלושה בישולים, אבל היו לו שליש פחות ניסיונות בעיטה לשער לעומת הרבה יותר דריבלים (31). אלא שהנתון שמספר יותר מכל על ההבדל מגיע ממספר התיקולים: 137 לפני היציאה לאיטליה לעומת 46 העונה, פי שלושה יותר. פרץ הוא היום בעיקר שחקן של תנועה, פחות דריבלים ויותר ניסיונות מתוך הרחבה, מאפיינים של חלוץ שני.
פרץ הוא המכביסט האחרון שנשאר, מהזן של השחקנים שגדלו בקריית-שלום ומושרשת בהם הווינריות. האחרים הם שכירי חרב זרים וישראלים או צעירים מדי מכדי להשפיע משמעותית על תואר האליפות. הוא כדורגלן מזן אחר, קורא ספרים, מקפיד על אימונים אישיים, יוגה, מרוכז נטו בכדורגל ולא ברשתות חברתיות ובפרסום אישי - והוא גם התחתן לפני חודשיים. הצד הפחות טוב שלו העונה הוא מספר ההחמצות הגדול מדי (אולי בגלל שהוא לא חלוץ מריח שערים טבעי), מה שגרר לא מעט דיבורים ביציעי אוהדי מכבי ת"א, והוא יצטרך לשפר את האלמנט הזה. רצוי מבחינתו שזה יקרה כבר בששת הימים הקרובים, הערב בסמי עופר נגד מכבי חיפה ובשבת בבלומפילד מול בית"ר ירושלים.
היתרון הגדול של פרץ הוא היציבות. יש לו העונה 2,540 דקות משחק בליגה, שני במכבי ת"א רק לנמניה סטואיץ' עם 16 דקות יותר - ואלה גם שני השחקנים שלאזטיץ' מאמין בהם יותר מכל אחד אחר. פרץ זכה להארכת חוזה אוטומטית לעונה נוספת בקריית-שלום, ואחרי עזיבתו של זהבי הוא יהפוך למנהיג הרשמי של הקבוצה.
דווקא בנבחרת חל לאחרונה פיחות במעמדו של פרץ. אחרי הקמפיינים שבהם היה באנקר בהרכב, בשני משחקי הפתיחה של מוקדמות המונדיאל מול אסטוניה ונורווגיה הוא פתח רק באחד ושיחק בסך הכל 75 דקות - כשבעמדה שלו שיחקו מחמוד ג'אבר ומוחמד אבו-פאני. אבל זה לא השפיע על הביטחון שלו במכבי ת"א ואם הקבוצה שלו תזכה באליפות הוא יוכתר לשחקן העונה.
