ב-17 לאוקטובר 2023, התפרצה לשידורי חדשות ידיעה על הפצצה קטלנית של צה״ל את בית החולים אל-אהלי ברצועת עזה. משרד הבריאותי העזתי, בשליטת חמאס, דיווח על 470 הרוגים, חלקם מקרב המאושפזים. קמה סערה, תחילה מחוץ לישראל, אחר כך בישראל. הצבא שתק שעות ארוכות עד שדובר צה״ל תא״ל דניאל הגרי הופיע על מרקעי הטלוויזיה ומסר: בדקנו, חקרנו, אספנו עדויות והגענו למסקנה חד משמעית לפיה חיל האוויר לא פעל באזור בית החולים אל-אהלי. מה שנפל בחצרו היה שיגור כושל של רקטה על ידי הג׳יהאד האיסלאמי. בצה״ל העריכו את מספר ההורגים מהשיגור בפחות מ-50. המסקנות אומצו ואומתו על ידי ארגוני המודיעין וזכויות האדם כאחד.
מאז הודיע משרד הבריאות הפלסטיני-חמאסי על למעלה מחמש רבבות עזתים שנהרגו בהפצצות ישראליות, בהם כ-60% ילדים, נשים וגברים מבוגרים. בשבועות אחרונים לא עוברת יממה בלי עוד הודעה של אותו משרד בריאות על עוד מאות הרוגים פלסטינים, רובם ״תושבים בלתי-מעורבים״. ישראל הרשמית לא מגיבה, אילמת. לכל היותר מנפיקה הודעות על מנהרות ומרכזי פיקוד ושליטה שבנה חמאס באזורים אזרחיים צפופים, כולל בתי חולים ובתי ספר. כאילו הרס מנהרות ובונקרים מצדיק הרג ילדים, נשים, חולים.
זו מציאות שאי-אפשר להשלים עימה, במיוחד לא כאשר ללחימה בעזה כבר אין תכלית ברורה ובמקומה נזרקות לציבור סיסמאות ריקות. מה קרה למצפון הלאומי שלנו שעשרה ימים בלבד אחרי הטבח של 7 באוקטובר דרשנו הסברים ותשובות לעלילת הדם של חמאס על הפצצת בית החולים, וכעת אנחנו עוברים לסדר יום, בלי למצמץ ובלי להזיע, לנוכח מספרי ההרוגים העזתים היומיים - שאם הם נכונים אנחנו עמוק בבור מוסרי. איפה האופוזיציה הציונית? איפה מעוררי דעת הקהל? איפה כאבי החמלה?
אפשר להבין - וחוקי המלחמה הקיימים מבינים ומצדיקים זאת - קורבנות מקרב אוכלוסייה אזרחית בפעולות צבאיות חיוניות כולל חיסולי בכירים. מי שפתח באכזריות חייתית במלחמה נגדנו כפי שעשה חמאס ב-7 באוקטובר השחור צריך היה לקחת בחשבון תגובה ישראלית עוצמתית, ממשוכת ואכזרית. צריך היה לדעת שהעם הפלסטיני ישלם את מחיר התוקפנות של חמאס; מלחמות אף פעם לא מתנהלות לפי תוכנית כבקשתו של התוקפן. נשפכים בהן נהרות דם, הן גדושות מעשי זוועה.
ובכל זאת, לא הכל מותר ולא הכל מוצדק ובוודאי שלא הכל מוסרי. מבחינת משפט העמים ומבחינת המשפט היהודי לא דין חיסול סינואר כדין חיסולו של מפקד זוטר בחמאס או ״טיהור״ של שטח אזרחי במסגרת מבצע צבאי נוסף, במחיר הנורא של חיי רבים, ביניהם כאמור ילדים, נשים ומבוגרים.
בתום מלחמת עולם שנייה נמצאו בקרב שארית הפליטה של העם היהודי לא מעטים שדרשו נקמה בעם הגרמני. הסופר היהודי הסובייטי הנודע איליה ארנבורג הציע לסטאלין לשטח את עריה וכפריה של גרמניה. נוקמים יהודים מארץ ישראל תיכננו בסתר להרעיל את בארותיה של גרמניה. כל הרעיונות הללו נדחו על ידי מנהיגים אחראיים של עם ישראל. אנחנו לא נוקמים בגרמנים, הם קבעו, אנחנו רוצים למצות דין צדק עם הנאצים הארורים ולממש את החזון הציוני. לא לספור ילדים גרמנים מתים.
החורבן הפיזי והאנושי בשלב הנוכחי של ה"תמרון" צבאי ברצועת עזה, יהיה הכינוי התנ"כי כביכול שלו אשר יהיה, נראה יותר ויותר כחציית גבול שצריך למתוח, בין מלחמה צודקת ללא-צודקת. בין הכרעת צבא אויב לנקמה עיוורת באוכלוסייתו. בין חתירה לפתרון מדיני לפשע מלחמתי.
