נדמה לי – אני לא בטוח יותר בכלום – שמתישהו מינו את אלמוג כהן לסגן שר לענייני AI בניסיון לשבור איזה שיא פארודי, ושפעולתו המשמעותית הראשונה בתפקידו החדש הייתה לחסום חשבון AI פארודי בשם גורק – או את גרוק עצמו – אבל באמת שלאף אחד, כנראה שגם לא לכהן עצמו, כבר אין מושג.
שתי דקות אחר כך טענה בילי אייליש שתמונות שלה מהמט גאלה זויפו באמצעות AI ושהיא בכלל הייתה באותו לילה במופע באמסטרדם, ושתי דקות קודם בישרו בכירים באפל שהחברה מתכוונת להחליף את החיפוש של גוגל בדפדפנים שלה לטובת AI.
ויהי ערב, ויהי בוקר, ויהי יום נוסף בחיי עולם משובש. ולא יהי מושג מה בעולם עדיין ממשי ואורגני ומתקיים במציאות, ומה סינתטי ומתקיים גם הוא במציאות, אבל חלופית, רק כי מישהו הזין את הפרומפט הנכון לקיומו.
למעשה, החדשות הכי מהירות של עכשיו הן לא השינויים במצבי הרוח של דונלד טראמפ, אלא הגעתה של הבינה המלאכותית לעוד תחום שאותו תשבש מהיסוד. למשל עולם האמנות: כריסטי'ס קיימה מכירה פומבית ראשונה של אמנות מתוצרת AI, קוממה עליה את הקהילה האמנותית ועדיין גרפה רווחים גבוהים מהצפוי. קצת קודם נמכר ציור ראשון של AI על ידי סותבי'ס בלמעלה ממיליון דולר.
כך שהתהייה איפה יופיעו שיבושי ה-AI הבאים אינה שונה עקרונית מהתהייה איפה יופיעו שיבושי תנועה עקב הפגנות חרדים; אין לדעת בוודאות, אבל זה יקרה עוד היום. AI היא המשבשת הגדולה ביותר של סדר היום מאז הופעת האינטרנט, ואנחנו מוזמנים להיות משועשעים, נדהמים או מוכי אימה, זה לא ישנה את העובדה שככה ייראה כל יום בשנים הקרובות.
המשמעות רחבה בהרבה מהיכולת לשתול את בילי אייליש במקום שבו לא הייתה; המשמעות היא אובדן גמור של היכולת האנושית לזהות אנושיות או להפגין כזו, כי כאשר אני מסוגל לגלול במהירות תמונות מחרידות של ילדים קטועי איברים שצולמו, אולי – אולי לא – בעזה, ולפטור את עצמי ב"פייק. בטוח AI", אני הופך לחלק מהבעיה; אני משובש כמו כל בן אנוש המוגבל להכרתו האפשרית של בן אנוש, מול טכנולוגיה שמסובבת את ההכרה הזו על אצבעה הקטנה (והמיותרת. כי בספירת אצבעות ה-AI עדיין נוטה להתבלבל). לא נותר לי אלא להרים (שלוש) ידיים, ולהבין: אני כבר לא אבין. וככה זה יהיה מעכשיו, כנראה לתמיד.
