מאנגלית: חגית גרוסמן
מאסטרו
מָה זֶה זִכָּרוֹן? מָה שֶׁגּוֹרֵם לַגּוּף לִזְהֹר:
סַחְלָב תַּפּוּחִי בְּמוֹלְדּוֹבָה וּפִיצוּץ בֵּית סֵּפֶר
כְּשֶׁבָּתֵּי סֵפֶר מֻפְצָצִים, הָעַצְבוּת אֲסוּרָה –
אֲנִי כּוֹתֵב אֶת זֶה עַכְשָׁו וְחָשׁ בְּכֹבֶד גּוּפִי:
הַנְּעָרוֹת הַצּוֹוְחוֹת, 3,470 קוֹלוֹת
וְהָרוֹפֵא שֶׁסִּפֵּר אֵיךְ הִצִּילָן, יָדָיו
לְכוּדוֹת מִתַּחַת לַקִּיר, נֶכְדָּתוֹ גּוֹסֶסֶת לְיָדוֹ –
הִיא לוֹחֶשֶׁת אֲנִי לֹא רוֹצָה לָמוּת, אָכַלְתִּי כָּאֵלֶּה תַּפּוּחִים נִפְלָאִים.
הוּא נוֹגֵעַ בְּפִיהָ כְּעִוֵּר קוֹרֵא שְׂפָתַיִם
וְצוֹעֵק תִּשְׁתְּקִי! אֲנִי לְיַד הַחַלּוֹן, אֲנִי
קוֹרֵא לְעֶזְרָה! מְדַבֵּר,
הוּא לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לְדַבֵּר, בַּחֲשֵׁכָה:
עַל בְּרָאהמְס, שׁוֹפֵּן, הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶן לְהַרְגִּיעָן.
רוֹפֵא, כֵּן, לְיַד אֵיזֶה חַלּוֹן
שֶׁמִּסְגֵּר אֶת חַיָּיו, בַּחוּץ: צָמְחוּ עַגְבָנִיּוֹת,
עֲנָנִים חָלְפוּ וַאֲנַחְנוּ
חָיִינוּ. רוֹפֵא עִם תֻּכִּי מְקֻעְקָע עַל זְרוֹעוֹ הַלְּכוּדָה,
רוֹאֶה אֶת לְחָיֶיהָ שֶׁל נֶכְדָּתוֹ, לֹא עוֹד לְחַיֶּיהָ,
בְּדִיּוּק נִתּוּחִי.
תְּפָרִים וָחֶסֶד:
יוֹמַיִם חָלְפוּ, הוּא צוֹעֵק
בְּחַלּוֹנוֹ (אֵין חַלּוֹן) כַּאֲשֶׁר נִצַּל
הוּא מְדַבֵּר עַל שׁוֹפֵּן, שׁוֹפֵּן.
הֵם הֵסִירוּ אֶת יָדָיו, הָאֲחָיוֹת אוֹמְרוֹת שֶׁהוּא "מִסְתַּדֵּר" –
בַּחֲלוֹמִי: הוּא עוֹמֵד, מַאֲכִיל אֶת הַיּוֹנִים לֶחֶם, נִכְנָע
לַיּוֹנִים, עַל רֹאשׁוֹ צִפּוֹרִים, כְּתֵפָיו,
הוּא צוֹעֵק אַתֶּם לֹא מְבִינִים כְּלוּם!
הוּא נוֹשֵׁם עַד שֶׁנִּרְדַּם, הָעִיר יְשֵׁנָה,
אֵין עִיר כָּזֹאת.
רוקדים באודסה
גַּרְנוּ מִצָּפוֹן לְעָתִיד, יָמִים פָּתְחוּ
מִכְתָּבִים עִם חֲתִימַת יֶלֶד, פֶּטֶל, עַמּוּד שָׁמַיִם.
סָבָתִי הִשְׁלִיכָה עַגְבָנִיּוֹת
מִמִּרְפַּסְתָּהּ, הִיא מָשְׁכָה אֶת הַדִּמְיוֹן כִּשְׂמִיכָה
מֵעַל רֹאשִׁי. צִיַּרְתִּי
אֶת פְּנֵי אִמִּי. הִיא הֵבִינָה
בְּדִידוּת, הֶחְבִּיאָה אֶת הַמֵּתִים בָּאֲדָמָה כְּמוֹ פַּרְטִיזָנִים.
הַלַּיְלָה הִפְשִׁיט אוֹתָנוּ (סָפַרְתִּי
אֶת פְּעִימוֹתָיו) אִמִּי רָקְדָה, מִלְּאָה אֶת הֶעָבָר
בַּאֲפַרְסְקִים, פַּשְׁטִידוֹת. עַל זֶה, צָחַק הָרוֹפֵא שֶׁלִּי, נֶכְדָּתוֹ
נָגְעָה בְּעַפְעַפַּי – נִשַּׁקְתִּי אוֹתָהּ
מֵאֲחוֹרֵי בִּרְכָּהּ. הָעִיר רָעֲדָה,
סְפִינַת רְפָאִים הֵרִימָה מִפְרָשׂ.
וּבֶן כִּתָּתִי הִמְצִיא עֶשְׂרִים שֵׁמוֹת לִיהוּדִי.
הוּא הָיָה מַלְאָךְ, לֹא הָיָה לוֹ שֵׁם,
נֶאֱבַקְנוּ, כֵּן. סָבַי לָחֲמוּ
בְּטַנְקִים גֶּרְמָנִים עִם טְרַקְטוֹרִים, שָׁמַרְתִּי מִזְוָדָה מְלֵאָה
בְּשִׁירֵי בְּרוֹדְסְקִי. הָעִיר רָעֲדָה,
סְפִינַת רְפָאִים הֵרִימָה מִפְרָשׂ.
בַּלַּיְלָה, הִתְעוֹרַרְתִּי בִּלְחִישָׁה: כֵּן, חָיִינוּ.
חָיִינוּ, כֵּן, אַל תַּגִּיד שֶׁהָיָה זֶה חֲלוֹם.
בַּמִּפְעָל הַמְּקוֹמִי, אָבִי
הֵרִים חֹפֶן שֶׁלֶג, הִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּפִי.
הַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלָּה לְסַפֵּר סִפּוּר שִׁגְרָתִי,
מַלְבִּינָה אֶת גּוּפָם: אִמָּא, אַבָּא, רוֹקְדִים, נָעִים
בִּזְמַן שֶׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶם דִּבְּרָה הַחֲשֵׁכָה.
זֶה הָיָה אַפְּרִיל. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁטְפָה אֶת הַמִּרְפָּסוֹת, אַפְּרִיל.
אֲנִי מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר מֵחָדָשׁ, הָאוֹר צוֹרֵב
בְּתוֹךְ יָדַי: סֵפֶר קָטָן, לֵךְ אֶל הָעִיר בִּלְעָדַי.
