איפה הייתם, אוהדים יקרים, כשווסלי פטאצ'י הניף את השמאלית ושיגר קרקע-אוויר בצבע צהוב-צלחת לפינה הימנית של כיוף? ואיפה הייתם כשאושר דוידה עשה את ה-0:2 לפינה הרחוקה, או כשעידו שחר סובב מקרוב את השלישי? ואיפה הייתם כשעומר אצילי בעט את הפנדל לרשת של באר-שבע? או כששריקת הסיום לחלום של קוז'וך נשמעה? איפה הייתם בכל אלה? זינקתם לשמיים של סמי עופר? בכיתם לכיסאות של טדי? אספתם את הלסת השמוטה שלכם מהכורסה בבית?
משחקי הכס גרסת ליגת העל, שהגיעו אתמול אל פרק השיא, הם הדבר הכי טוב שיכולנו לייחל לו - אבל הם לא לבעלי לב חלש. והם מטלטלים. וטרגיים. ואתמול, כמו בפרק האכזרי המפורסם "חתונה אדומה", צעדנו בעיניים פקוחות אל טוויסט אכזרי. אל כאב לב. כזה - שאם לא יוביל לדרמה נוספת במחזור הסיום - ינשל את הפועל באר-שבע, הבלתי שבירה, הגיבורה הרומנטית של העונה, זו שלפי כל התסריטים הייתה אמורה למצוא את עצמה עם הכתר על הראש.
בסוף, כיאה לעונה כל כך צמודה, כזו שלא ראינו שנים, זה היה ערב שבו ארבע הגדולות נפגשו ביניהן כדי לסגור עניין. ובקרב הזה, קשה להתווכח, זו עם הניסיון ניצחה. זו שהסירה ראשונה את המשקולות מהרגליים. וגם זו שפגשה את היריבה היותר חלשה.
היום יותר מתמיד אִמרו כדורגל משחקים 90 דקות ובסופו המכביזם מנצח - וכנראה גם לוקח אליפות.
