אם קולנוע עלילתי נתפס כתחום שמאפשר בריחה מהמציאות, קולנוע תיעודי הוא לעיתים המקום לחזור אליה ולהעמיק בה. פסטיבל דוקאביב לסרטים תיעודיים, שייפתח מחר (ה') בסינמטק תל-אביב, מחזיק השנה, יותר מתמיד, מראה מול עולמנו הסדוק. מככבות בו שתיים מהמלחמות הנוכחיות, זו שבאוקראינה וזו שלנו, אבל יש בו עוד הרבה נושאים אחרים.
אלו הסרטים שכדאי לנסות להשיג להם כרטיסים (ומומלץ להזמין מראש):
> המדובר מכולם הוא "לאחוז בליאת" של הבמאי ברנדון קריימר, שכבר גרף את פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. זהו דיוקן מרגש של ליאת אצילי מניר עוז, שנחטפה ב-7 באוקטובר, ושל משפחתה. אצילי מסרבת להתמסכן ומדברת בצורה ברורה על הצורך להכיר באנושיות של הצד השני, אפילו של חוטפיה, ובכך מציבה מראה מטרידה מול השיח המתלהם המקומי.
> בגזרת סרטי המלחמה בולט "2,000 מטר עד אנדריבקה", סרטו החדש של זוכה האוסקר מסטיסלב צ'רנוב, הנצמד לפלוגה אוקראינית בדרכה לשחרר כפר. זה נראה קצת כמו "להציל את טוראי ראיין", אבל בתיעודית ובאוקראינית, ומצולם מגובה של חייל בשטח. סרט מלחמה נוסף, "הטלוויזיה השוודית מציגה: ישראל-פלסטין, 1989-1958", מאפשר לבחון את הסכסוך שלנו בפרספקטיבה אחרת, היסטורית וחיצונית לנו. ומי שמחפש עוד צרות של אחרים, מוזמן ל"פסטורליה אמריקאית", על עליית הימין הקיצוני בעיירה אמריקאית.
> התחרות הישראלית בוודאי תקבל את מרב הפוקוס. שניים מהסרטים הבולטים בה עוסקים ביחסי אם-בת בתרבות המקומית: "רובינא: היה רע לתפארת" עוסק בשחקנית חנה רובינא וביחסיה המתוחים עם בתה אילנה, ו"ספק ילדה, ספק אישה" מטפל ביחסיהן של הזמרת דפנה ארמוני ובתה אלה. סרט ישראלי נוסף, "אורנה ואלה" של תומר הימן, יספק הצצה למסעדה המיתולוגית בשינקין.
> חובבי המוזיקה ינהרו בוודאי לסרט "ג'ון ויוקו: אחד לאחד", המבוסס על קונצרט נדיר של הזוג האייקוני. חובבי הקולנוע יתרגשו מ"פרנסואה טריפו: תסריט חיי", שנעשה על פי אוטוביוגרפיה שהבמאי הצרפתי לא הספיק להשלים, וחובבי הקומיקס והאמנות חייבים לעצמם את "ארט ספיגלמן: אסון הוא המוזה שלי" על המאייר היהודי המשפיע.
