שש שנים הן לא מעט זמן – בטח שמתם לזה לב בתקופה שבה כל יום נמשך שנתיים – אבל לא בכל יום שומעים על מישהו שבפרק הזמן הזה עבר מלישון במכוניות להתנחלות בצמרת של מצעדי הלהיטים. ובכן, תכירו את אלכס וורן בן ה-24: מוזיקאי יליד קליפורניה והאיש מאחורי הקול העמוק והסוחף של Ordinary, השיר שצועד בבטחה במקום הראשון בבריטניה (שם הוא שבר שיא של אלביס פרסלי לשהייה בפסגה של אמן סולו לא בריטי) ובראש המצעד הגלובלי של בילבורד וזוכה להצלחה מרשימה גם בישראל.
קודם לכן הוא בכלל התפרסם בזכות סרטוני מתיחות ויראליים (ואף קיצוניים) בטיקטוק (בזמן הבום הגדול של סגרי הקורונה), ועוד לפני זה היה ילד שנזרק מהבית על ידי אמו האלכוהוליסטית והמתעללת בלי שיהיה לו איפה לגור.
"הרגשתי חופשי", סיפר וורן ל"גרדיאן" על החוויה. "אני חושב שכל מי שהיה במצב של התעללות יודע שברגע שאתה בחוץ, לא משנות הנסיבות, זאת התחושה הכי משחררת בעולם. אתה יודע שאתה כבר לא צריך להסתכל מעבר לכתף".
האם מתה ב-2021, כשוורן כבר צבר תאוצה כ"יוצר תוכן", והיא החמיצה את הרגע שבו הפך מג'וקר לזמר חמור סבר שמגלגל הון בזכות חיבור עם ילדותו הקתולית: Ordinary, כמו יתר השירים באלבום הבכורה של וורן (שיצא כחצי שנה לפני שהשיר מתוכו הפך ללהיט), שואב השראה מובהקת מעולמות הגוספל והרוק הנוצרי, עם טקסט ספוג אמונה וקולות רקע מקהלתיים.
אמנם, השירה שלו נופלת מאמנים בסגנון דומה, כמו Rag’n’bone Man המהדהד או מורגן וולן הכריזמטי, אבל קולו בהחלט ענוג, וההפקה מזכירה לעיתים את להיטי הקאנטרי-דאנס המדבקים של אביצ'י המנוח מלפני עשור, או את אחד מאותם שלושה-ארבעה שירים ששומעים בפרומואים ובאודישנים בריאליטי. אם Ordinary יגיע גם אליהם – ואין שום סיבה שזה לא יקרה בעוד עשר שניות בערך – המכונית הבאה שאלכס וורן יגור בה תהיה בגודל של כל קליפורניה.
