את האמירה של יאיר גולן לגבי "התחביב" להרוג ילדים בעזה צריך להבין בקונטקסט של דפוס המנהיגות של דונלד טראמפ. כן, דווקא הוא. בדומה לאופן שטראמפ זורק הצעות ואמירות לא אפויות כדי לעורר דיון ציבורי וכך לנווט את מהלך העניינים לכיוון מסוים, גם גולן, בחריגה מהנטייה לפופוליזם שמאפיינת פוליטיקאים ישראלים, הטיח בנו אמירה מקוממת ומכעיסה בשעה שחיילים מסכנים את חייהם - אבל הניסוח הספציפי שלה, וגם הסיפור הפוליטי של גולן עצמו, פחות חשובים.
מה שחשוב בדברים טמון בצורך לחשוב לעומק מה אנחנו, בעצם, עדיין עושים בעזה. ומה שאנחנו עושים בעזה כרגע, אחרי שכבר מוטטנו את חמאס, והם עצמם מציעים לוותר על השלטון ולהחזיר את כל החטופים תמורת סיום המלחמה, כרוך, גם אם ללא כוונה, בהרג המוני של אזרחים. שנמשך למעלה משנה וחצי. אפשר להזדעזע מכך ויש שיאמרו שזהו מחיר המלחמה – אך אי-אפשר להתעלם מהמציאות ומהשלכותיה.
ברור שהאחריות למלחמה רובצת על חמאס, שפתח בה ב-7 באוקטובר. ברור גם שחמאס נהנה לסבך אותנו מול האוכלוסייה בעזה. זה, למעשה, חלק מהטקטיקה הצבאית שלו: ככל שייהרגו יותר עזתים, העולם ילחץ על ישראל להפסיק. אבל גם לנו יש אחריות, שלא קשורה לאינטרס החמאסי. אדרבה: העונש הכבד שחמאס יכול להשית עלינו טמון בכך שנתחיל לחשוב כמוהם. כלומר, נאמץ את הזלזול בחיי אדם למען מטרה "חשובה יותר".
ואמנם, כשאנשים כמו סמוטריץ' מוכנים להקריב את החטופים ועוד חיילים שייהרגו למען "הניצחון המוחלט" הם מאמצים את דפוס המחשבה החמאסי. מסמך כזה כבר נתפס במהלך המלחמה. נאמר בו שסינוואר מודע לאסון שספגה עזה בעקבות אך המטרה - פגיעה בישראל והעלאת הנושא הפלסטיני לראש סדר היום העולמי - מצדיקה את הקרבת חיי העזתים.
החיילים שנלחמים הם אמיצים, ואנחנו יכולים רק להודות להם. המלחמה, יש להזכיר, הייתה מהמוצדקות, ונפתחה בקונצנזוס שניתן היה לנצל לתיקון פנימי. אבל במקביל צריך להכיר באמת: כבר חודשים שישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא מוכנה להודות שכבר ניצחה. מדי שבוע אנו מדווחים שצה"ל הרג מפקד מדרגי הביניים כשבמסגרת הנזק ההיקפי נהרגו עשרות עזתים.
לעיתים נזק היקפי הוא בלתי נמנע בעת מלחמה. אבל כשנלחמים ללא תכלית, הנזק ההיקפי מקבל משמעות איומה יותר. ולמלחמה כבר אין תכלית. הרי לא נשיג יותר ביטחון אם נהרוג עוד אלפים. להפך: השנאה כלפינו תחלחל לדורות הבאים, וסביר שאת חמאס יחליף בעוד עשר שנים ארגון נקמני אחר. רק פתרון פוליטי לעזה יבטיח ביטחון.
העובדה שחמאס מציע את כל החטופים, וגם ויתור על השלטון, בתמורה להפסקת המלחמה, ואילו ישראל היא שמתעקשת על "מתווה וויטקוף", שפירושו לקבל רק חלק תמורת הפסקת אש בלבד, היא טירוף. הם מציעים כניעה, ואנחנו מסרבים!
העובדה שדווקא גולן אמר את הדברים לא צריכה להפוך אותם לסוגיה של ימין ושמאל. זו שאלה של חוכמה מול טיפשות, אמת מול שקר. והאמת היא שככל שהמלחמה מתארכת היא מאבדת היגיון, את החטופים, את התמיכה האמריקאית ואת מעט הקרדיט שנותר לנו בעולם. בדרך אובד גם המצפון שלנו כמדינה שמייסדיה שאפו להיות אור לגויים.
העובדה שחמאס מציע את כל החטופים, וגם ויתור על השלטון, בתמורה להפסקת המלחמה, ואילו ישראל היא שמתעקשת על "מתווה וויטקוף", היא טירוף
