למרות המצור הפוליטי שבו שרוי בית המשפט העליון, פסיקתו הדרמטית בעניין פיטורי ראש השב"כ ומעמדו הייחודי, תיכנס לפנתאון פסיקות בג"ץ. היא הצילה גם שומרי סף חשובים נוספים במדינה מפני אפשרות של פיטורים שרירותיים, בשל "אי-אמון" מתמשך או מסיבות עלומות, רק כיוון שאינם באים לקברניטים טוב בעין – ובעיקר כיוון שלא צייתו לתביעותיהם הלא-סבירות.
בשל הפסיקה מחוזק מעמדם הציבורי והממלכתי של נושאי תפקיד כמו הרמטכ"ל, ראש המוסד, נגיד בנק ישראל, נציב שירות המדינה ויועצים משפטיים של משרדי הממשלה ודומיהם. היא מעניקה להם רוח גבית לנהוג במקצוענות, בעצמאות, לא לחשוש מהבעת דעה גם אם אינה נושאת חן בעיני ראש הממשלה והשרים הממנים. הפסיקה חיזקה את היות שומרי הסף משרתי הציבור, שמטרתם להגן על האינטרסים שלו, תוך גילוי עיוורון לאג'נדה פוליטית. ולמי שיאמר בביקורת שנושאי תפקידים אלה ממונים כדי להגשים את מדיניות הממשלה הנבחרת, זה נכון. אבל הם חייבים קודם כל נאמנות לאינטרס הציבורי, בעת שהם מגשימים את מדיניות הממשלה תוך הפגנת מקצועיות וממלכתיות.
אף שהממשלה ניסתה לקצץ את כנפיו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית באי-הכרתה בנשיאותו, הוא הבין את גודל השעה. כך גם השופטת דפנה ברק-ארז. הם שידרו בכל מהלך הדיונים באולם את דאגתם מהמתרחש, ורונן בר סייע להם להגיע לפסיקה עקרונית לאחר שהסיר את העילה הראשונה לכתיבת הפסיקה והתפטר מיוזמתו. בממשלה ובתקשורת התעורר ויכוח על נחיצות מתן פסיקה עקרונית. עמית החליט לא להסס. הוא לא חסך במילים כדי לתאר את עומק האירוע: החלטת הממשלה על סיום כהונתו של ראש השב"כ, אחד משבעת בכירי השירות הציבורי שנדרשים באישור הוועדה המייעצת וראש ארגון ביטחון, היא החלטה חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל. היא צריכה להיעשות על סמך עובדות ולא הרגשות עמומות על "אי-אמון".
הפסיקה, כמו תשובת היועמ”שית גלי בהרב-מיארה שקיוותה כל הזמן שייכתב פסק דין עקרוני, הדגישה שראש השב"כ אינו סתם תפקיד. הוא חייב לתפקד בלי כל איום, כי הוא חולש על ביטחונה הפנימי של המדינה, יש לו סמכויות פולשניות רחבות ביותר, הוא חייב להקפיד כל העת איזון תוך שמירה על כבוד האדם, פרטיות וחופש דיבור. ראש שב"כ שחלילה יהיה איש אמון של ראש הממשלה, עלול להתפתות להיענות, או לחשוש לסרב, לבקשות פוליטיות של ראש הממשלה.
וישנה גם "הפצצה המתקתקת". גם על סמך הנאמר באולם וגם על סמך התצהירים הסודיים שקיבל מראש השב"כ ומראש הממשלה, קבע עמית שראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים כשהחליט על פיטורי בר - באותה עת שהשב"כ מנהל חקירות נגד מקורביו במסגרת שתי פרשיות, ההדלפה לבילד הגרמני וקאטרגייט. עמית הזכיר שנתניהו הודיע בעצמו, בכמה הצהרות תקשורתיות, כי החקירות עשויות להשפיע, בין היתר, על מצבו האישי והפוליטי. משראש השב"כ מעורב בעצמו בניהול אותן חקירות, לסיום כהונתו עשויה להיות השפעה משמעותית על התפתחותן. משכך, נקבע כי במצב דברים זה ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים שמקים לו מניעה מלהיות מעורב בשאלת הפסקת כהונת ראש השב"כ. מהיכרות עם העותרים הציבוריים, ניתן לצפות כי בימים הקרובים הם יבקשו על סמך פסיקה זו לקרוא שוב להוציא את נתניהו לנבצרות.
יצחק עמית לא חסך במילים כדי לתאר את עומק האירוע: החלטת הממשלה על סיום כהונתו של ראש השב"כ היא החלטה חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל
