השבוע כבר לא ניתן היה לפטור את הביקורת הבינ"ל נגד ישראל סביב המלחמה בעזה באמירה שזה רק המדינות שתמיד נגדנו, או שמדובר במחאה בהובלת הקהילות המוסלמיות במערב וקבוצות אנרכיסטים. הלחץ הגובר כולל ידידות בולטות, ובראשן גרמניה, איטליה והולנד, ונשמע גם מפי תומכי ישראל מאז תחילת המלחמה, כמו המגיש הבריטי פירס מורגן, שהכריז השבוע: "ישראל חצתה את גבול התגובה המידתית ל-7 באוקטובר" והאשים כי היא כעת עוסקת בהרעבה ובהרג בלתי פוסק.
כמעט מדי יום השבוע נחתה מהלומה אחרת מכיוון מערב: הודעת מועצת שרי החוץ האירופאים בדבר כוונה לבחון מחדש את הסכם האסוציאציה עם ישראל (המסגרת המשפטית שמאגדת את כלל שיתופי הפעולה עם מדינות אירופה); מנהיגי קנדה, בריטניה וצרפת שהכריזו כי ישקלו להטיל סנקציות על ישראל; ובריטניה שהודיעה על הקפאת השיח לגבי שדרוג הסכם הסחר עם ישראל ועל הטלת סנקציות נגד כמה ישראלים, ובהם דניאלה וייס, יו"ר תנועת נחלה, בטענה לעידוד אלימות נגד פלסטינים, וזימנה את השגרירה חוטובלי לשיחת נזיפה.
1 צפייה בגלריה
(שושביני ההכרה, מקרון ובן סלמאן. בישראל פוטרים את הלחץ הגובר ב"כבר עברנו כזה" ומעדיפים מענה בוטה ומתריס | צילום: AP/Bandar Aljaloud)
במוקד ניצבת צרפת, שנשיאה, עמנואל מקרון, שוקד זה חצי שנה יחד עם נסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, על תוכנית להכרה בינ"ל במדינה פלסטינית, מהלך שמתוכנן ל-17 ביוני במסגרת כינוס שייערך בעצרת הכללית של האו"ם בהשתתפות כ-80 מדינות. "היוזמה נועדה לקדם הכרה רחבה במדינה פלסטינית אך גם את הנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי", מסביר בשיחה שגריר צרפת בישראל, פרדריק ז'ורנס. "המהלך שבו יהיו מעורבים גורמים בינ"ל נועד לספק ביטחון ויציבות לשני העמים, כולל דרישה לפירוק מלא מנשק של חמאס, וצפוי להעניק לרשות פלסטינית 'משופרת' כלים לשליטה אפקטיבית באיו"ש ובעזה, שבה חמאס לא יהיה שותף. יצירת אופק מדיני הוא לא פרס לטרור, אלא יצירת מציאות הפוכה למאמצי חמאס להכשיל כל הסדרה".
*
הביקורת המערבית ממוקדת בפגיעה באוכלוסייה האזרחית בעזה בעקבות התקיפות הצבאיות והגבלת הסיוע ההומניטרי, אבל נוגעת גם להתבטאויות חריפות ברוח "הכחדת עזה", שמשמיעים חברי הממשלה. המערב מתקשה להבין מהי האסטרטגיה הישראלית במערכה, וניכר כי מתחיל לקנן בקרבו חשש שחזון אידיאולוגי הוא שמנחה את העימות, ושהתכלית היא כיבוש כל הרצועה, ריקונה מפלסטינים והקמה מחדש של ההתנחלויות. במסגרת הזאת הכריזו האירופאים השבוע שיבחנו אם ישראל מפירה את סעיף 2 בהסכם האסוציאציה: שותפות בערכי הדמוקרטיה וההומניזם.
"אנחנו רוצים חברות איתנה איתכם הישראלים. המחויבות שלנו לביטחונכם ולעתידכם אינה מעורערת, לרבות ההתמודדות עם האיום האיראני, פגעי הטרור ורשעות האנטישמיות, אבל ניהול המלחמה בעזה מזיק ליחסינו עם הממשלה שלכם... סמוטריץ' דיבר אפילו על כך שצה"ל מטהר את עזה. צריך לקרוא לילד בשמו: זה דבר קיצוני, מסוכן, דוחה ומפלצתי", אמר שר החוץ הבריטי, דיוויד לאמי, כאשר הכריז השבוע בפני הפרלמנט על השהיית השיחות על שדרוג הסכם הסחר. ז'ורנס מחדד בהקשר הזה: "אנחנו תומכים בזכות ישראל להגן על עצמה, אך סבורים שהיקף הסבל האזרחי בעזה הפך בלתי נסבל, ושאת איום הטרור לא ניתן לפתור רק באמצעים צבאיים".
"ישראל קיבלה קארט-בלאנש מאירופה במשך תקופה ארוכה, אבל המציאות מתחילה להשתנות. אנחנו עוד לא מתקרבים לסנקציות דרקוניות כפי שהושתו על רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה או על דרום-אפריקה בעבר, אבל היא ניצבת מול איום תקדימי שחשוב שהממשלה והציבור בישראל יכירו", מסביר ד"ר עודד שטיינברג מהאוניברסיטה העברית. הכוונה למשל היא בהפסקת שיתופי פעולה ומחקרים, הגבלת הפעילות העסקית (היקף הסחר ההדדי בין ישראל לאיחוד האירופי עומד על 160 מיליארד שקל בשנה, ועם בריטניה על כ-32 מיליארד שקל).
*
בעולם הערבי מתקשים להסתיר שביעות רצון ואופטימיות נוכח ההתפתחויות, ויש הטוענים כי נוצרה הזדמנות אסטרטגית שעל הערבים לנצל. "מדובר בזעם מערבי נדיר נגד ישראל", פסק השבוע העיתונאי הסעודי משארי אל-זאידי. "נסדקת התמיכה המסורתית המוחלטת של המערב בישראל, ונחשף כעס עמוק על נתניהו וממשלתו שמכורים לפתרונות צבאיים". מוסיף לכך העיתונאי העזתי ד"ר איברהים אבראש: "התמיכה העולמית בישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר מתפוגגת, ועימה גם הניסיון של נתניהו לשכנע שאין חפים מפשע בעזה, ושהוא ממוקד בשחרור חטופים ובמיטוט חמאס".
הרשות הפלסטינית מנסה לקצור הישגים נוכח החיכוך המתעצם. "היוזמה שמקדמת צרפת מחזקת את הסיכוי להסדר מדיני, מחזירה תקווה לחיי הפלסטינים ואף משקמת את האמון שלהם במערכת הבינלאומית", מסביר השבוע אשרף עג'רמי, בעבר השר לענייני אסירים ברשות. "אם אכן הקהילה הבינ"ל צועדת לעבר הכרה במדינה פלסטינית, חייבים לשכנע אותה לקדם סנקציות במטרה לבלום את ההשתלטות על אדמות בגדה ואת הרחבת ההתנחלויות באזור [דבר שאוזכר בהודעות מדינות המערב השבוע]". חמאס מצידו משבח את כל ההכרזות שנשמעות השבוע מכיוון אירופה, מגדיר אותן "התקדמות בכיוון הנכון" וקורא לתרגם אותן במהירות ללחץ על ישראל כדי לסיים את המלחמה.
*
ממשלת ישראל, ובמידה רבה גם הציבור במדינה, מתקשים, כך נראה, לזהות את התמורות המתחוללות במעגלים החיצוניים. במסגרת הזאת בולט חוסר ההבנה שרוב העולם המערבי, שניצב מאחורי ישראל מיד לאחר הטבח, כבר מתחיל לשכוח את אותו אירוע מכונן וגם את נושא החטופים, ובעיקר מתקשה לראות באלה הצדקה לתמונות הקשות של פגיעה באזרחים. כל העולם הערבי ורוב העולם המערבי חשופים למראות האלה, המוכרים במידה מוגבלת מאוד בישראל.
בישראל יש מי שפוטרים את הלחץ הגובר בטיעון "כבר עברנו דברים דומים", ומעדיפים מענה בוטה ומתריס. בשבוע שעבר איים שר החוץ סער, לנקוט צעדים חד-צדדיים נגד צרפת אם תקדם הכרה במדינה פלסטינית (מהות האיום אינה ברורה); נתניהו תקף בשבוע שעבר את מקרון על "צידוד בארגון טרור איסלאמי" (בנו יאיר צייץ קללה גסה כלפי מקרון לפני כחודש); ומשרד החוץ טען השבוע בעקבות הגינוי הבריטי למערכה בעזה, כי "המנדט הסתיים לפני 77 שנים בדיוק".
ממשלת ישראל, שמתעקשת לא לסיים עימותים כמעט בשום זירה, ובפרט בעזה, ניצבת כבולת ידיים מול הגרעין האיראני, המהווה את האיום האסטרטגי החריף ביותר, רואה את רכבת הנורמליזציה מתרחקת וממשיכה להסתמך על פנטזיות וקונספציות ישנות וחדשות, במקום על אסטרטגיה מפוכחת, מתכחשת לצונאמי הקרב של ההתנגשות הצפויה עם המערב, ובפרט עם אירופה. מה שהחל ב-7 באוקטובר כמאבק הרואי של אומה דמוקרטית הפועלת כחוד החנית של התמודדות המערב עם האיסלאם הרדיקלי וזוכה לגיבוי בינלאומי רחב, נראה יותר ויותר כעימות מייאש, מדמם ובלתי נגמר שמנהלת מדינה מוחלשת, שסועה ומבודדת.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
