"ביקשתי מליאל שלא תיפרד ממני, אבל היא אמרה שהכאבים חזקים מדי", סיפרה סרן (מיל') מצדה בוכריס, אחותו השכולה של סגן מפקד מגלן רס"ן חן בוכריס ז"ל שנהרג בלחימה ב-7 באוקטובר. השבוע היא שכלה גם את אחותה, ליאל בוכריס, שנפטרה בגיל 34 ממחלת הסרטן, שאובחנה זמן קצר לאחר מותו של חן. "הזכרתי לה את המשפט של חן, 'תקום כל בוקר ותנצח את עצמך', זה מה שהחזיק אותה כל התקופה. אבל הנפש שלה, שכאבה את האובדן של חן, כאבה אפילו יותר מהגוף".
ליאל נקברה בבית העלמין באשדוד, והותירה אחריה את הוריה אסנת וניסים, ושני אחים ואחות: מצדה, ששירתה כלוחמת בקרקל ומשרתת כיום במילואים בפיקוד הדרום; רס"ן ש', קצין בשייטת; ורס"ן ח', חובל בשירות מילואים.
חן בוכריס ז"ל, סגן מפקד יחידת מגלן, קפץ בבוקר 7 באוקטובר ליחידתו ויצא להילחם עם חייליו. בשעה 12:10 בקיבוץ נחל עוז נתקלו שבעה מחבלים בכוח של חן, שהצליח לחסל חמישה מהם. הוא, יחד עם סרן יפתח יעבץ ז"ל וסמ"ר אפיק רוזנטל ז"ל, נהרגו בקרב. עוד לפני שנהרג, הספיק חן לשגר מיקום מדויק של המחבלים ולקרוא לתגבורת - בתקווה להציל כמה שיותר חיים.
כחודש לאחר מותו, ביום שבו נחשף קברו, החלה ליאל לחוש בכאבים עזים בבטנה. לאחר בדיקות, אובחן אצלה סרטן בשלב מתקדם. "בלוויה היא הייתה על 'אוטומט', אפילו ניחמה אחרים", סיפרה מצדה. "אבל כשהשקט חזר והגענו לקבר - התחילו כאבי התופת. ניסינו להקל עליה, אבל כשראינו את התוצאות של הביופסיה - הבנתי שהמחלה הזו באה מהמקום שהיא פתחה בו מרחב לכאב על חן". מצדה הוסיפה: "עכשיו איבדתי גם את אחותי, שמתה מצער, מתסמונת הלב השבור, על מות אחינו. שעות לפני מותה היא עוד אמרה לי שהיא רוצה להחלים ולהתחזק, להצטרף אליי בעשייה סביב המכינה".
מצדה התכוונה למכינת "אחים", שהוקמה בצוחר על ידי אחיו של חן ואחיו של חברו רס"ן אריאל בן משה ז"ל - קצין בסיירת מטכ"ל שנהרג בלחימה בבארי ב-7 באוקטובר. המכינה פועלת לשילוב בין נוער מצטיין לבין נוער פטור מגיוס, מתוך מטרה ללוות אותם לשירות משמעותי ולשיבוץ ביחידות לוחמות.
במסגרת לימודיה האקדמיים באוניברסיטה העברית, הובילה מצדה מחקר ראשון מסוגו שבחן את ההשלכות הנפשיות של אובדן אח או אחות באירועי 7 באוקטובר, בקרב 444 אחים ואחיות בגירים. "השכול שלנו שקוף. אין התייחסות אלינו בכלל בחוק היבש. הורים, אלמנות וילדים זכאים להטבות רפואיות - אבל אחים ויתומים מעל גיל 21 לא זכאים לכלום", אמרה. "תראו גם אותנו. אנחנו כואבים".
