גדרות מתכת חוסמות את הכניסות לרחוב הסמוך למוזיאון היהודי של הבירה. שוטרים חמורי סבר עומדים במרחקים קבועים, מנופפים לעיתונאים לסגת חצי מטר נוסף לאחור בכל פעם שמצלמה נשלפת. לידם, אנשי FBI במעילים כהים נכנסים ויוצאים ממתחם המוזיאון, חלקם סוחבים קופסאות פלסטיק לבנות שעליהן מדבקות ברקוד. מסביב, ריח קלוש של פרחים מהאנדרטה המאולתרת שמתחילה להצטבר סמוך למחסום הראשון.
בחזית המוזיאון, צוותי טלוויזיה מכל העולם. מיקרופונים נשלפים, כתבים מדווחים בשפות שונות. במקביל, זרם המבקרים לא נפסק. צעירים עוצרים לצלם, מבוגרים שותקים. דיפלומט אמריקאי אחד במעיל כחול כהה, שסירב להזדהות, רק לחש: They were the best of us.
השעה תשע וחצי בבוקר, אבל הרחוב המרכזי שקט באופן חריג. מישהו תלה תמונה של שרה מילגרים וירון לישינסקי על עמוד תאורה, ולצידה פתק בכתב יד: “אנחנו לא ניכנע לפחד”. בין הצלמים, כמה עובדי שגרירות ישראל עומדים בדממה, חלקם עם עיניים אדומות. אחת מהם – אישה צעירה במעיל צבאי – בוכה בלחישה. "לא הייתי קרובה אליהם, אבל כולם הכירו אותם. הם היו תמיד ביחד, תמיד חייכו".
זירת הרצח של שרה וירון, זוג צעיר ממחלקת הדיפלומטיה של שגרירות ישראל, נראית כמו מוקד של טקס אזכרה לא רשמי. עוברים ושבים עוצרים, חלקם מקומיים שלא הכירו את השמות עד אתמול בלילה, חלקם אנשי הקהילה היהודית שמכירים היטב את הוועד היהודי-אמריקאי (AJC) ומופיעים לאירועים שלו דרך קבע.
אישה מבוגרת בשמלה פרחונית עומדת ומביטה בשקט בדגל ישראל שתחוב בתוך עציץ, ואומרת בשקט: "הכרנו אותה מבית הכנסת".
ג’וש בלפר, צעיר יהודי מקומי שהגיע עם גיטרה, מתיישב על ספסל המדרכה ומתחיל לאלתר ניגון חסידי חרישי. "היינו באירוע הזה כל שנה", הוא אומר. "זה מקום שבאנו אליו כדי להרגיש בטוחים, לפגוש עוד צעירים שמנסים לעשות טוב. לראות איך ערב כזה נגמר באקדח ובצעקות – זה בלתי נתפס”.
3 צפייה בגלריה
עובד השגרירות במקום שבו נרצחו מילגרים ולישינסקי מחוץ למוזיאון היהודי | צילום: Tasos Katopodis/Getty Images/AFP
האירוע שבו נרצחו השניים – קבלת הפנים השנתית של AJC לצעירים דיפלומטיים – משך אליו אתמול עשרות אנשי מקצוע מרחבי העולם. ג׳וג׳ו, אחת המארגנות, מסבירה ש״האירוע עסק בשאלה איך אפשר למצוא פתרונות שיסייעו לאנשים שסובלים. איך נוכל לאחד מוסלמים, יהודים ונוצרים, לגייס כספים ולעזור באמת – לעזור לאנשים בעזה, לעזור לאנשים בישראל״.
דקות אחרי שהאחרונים עזבו את המקום, לפי המשטרה, התוקף – אליאס רודריגז, תושב שיקגו בן 31 – התקרב לקבוצה של ארבעה אנשים, שלף אקדח וירה למוות במילגרים ובלישינסקי. לפי עדי ראייה, הוא צעק Free, Free Palestine והחזיק בידו כאפייה כשנעצר בתוך המוזיאון. בביתו בשיקגו החוקרים ממשיכים להחרים ציוד אישי – מסמכים, בגדים, כוננים – ומעבירים אותם לקופסאות פלסטיק לבנות.
הצהרת ה-AJC הייתה נרגשת: "שרה וירון נגזלו מאיתנו. רגעים לפני שנרצחו הם חייכו, צחקו, ונהנו מהאירוע עם חברים ועמיתים. אנו בהלם וליבנו נשבר כשאנו מנסים לעכל את הטרגדיה האיומה הזאת".
ג׳וג׳ו, כמו עדי ראייה אחרים שהיו באירוע, תיארה איך רודריגז הצליח אחרי הירי להיכנס לתוך המוזיאון באין מפריע. ״השומרים נתנו לו להיכנס כי חשבו שהוא נמלט מהירי. הוא נראה נסער מאוד, אז גם אני הנחתי שהוא עד למה שקרה. הצעתי לו מים – והוא הסכים. ברגע שהושטתי לו את הכוס, הוא שלף כאפייה ירדנית אדומה ואמר 'שחררו את פלסטין'. נמשיך לזכור את נושא האירוע – בניית גשרים – ואני מקווה שמהטרגדיה הזאת תבוא גם צמיחה".
