למגינת לבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין במשפט הליברלי "פסיקה בלתי חוקית בעליל" שלא רק שאפשר לא לציית לה, אלא שחייבים להפר אותה ואף להזהיר אחרים שלא יצייתו לה. פשוט אין. יש פסיקות מוטעות. ללא ספק. יש פסיקות לא חוקיות שניתנו בחוסר סמכות. למכביר. ויש אפילו פסיקות מעוולות שניתנו על ידי שופטים פושעים שקיבלו שוחד ושלמונים. הכל יש כשמדובר במערכת של שופטים בשר ודם. רק דבר אחד אין: פסיקה שבשל הדגל השחור שמתנוסס בעיני המתבונן עליה חובת הציות שלו אליה בטלה. פשוט אין.
והסיבה פשוטה אף היא: ביטול חובת הציות המוחלטת לפסיקת בית המשפט תוביל לאנרכיה שהיא קיצה של החברה. לכן יש תמיד דרכים לשנות פסיקות חריגות כאלה גם לאחר שהן הפכו חלוטות, אבל עד שהן משתנות, קיימת חובה לקיימן גם כשהעין נדקרת וגם כשהלב מתקומם. שאלמלא כן - איש את רעהו חיים בלעו.
בהקשר זה, אין כל משמעות לעובדה שהשופטים עצמם באותה פסיקה הפרו את הכללים וחרגו מסמכותם. עדיין חובת הציות לפסיקה קיימת. רוצה ראש הממשלה לשנות את הפסיקה שבעיניו לא צודקת, מוטעית ואנטי-דמוקרטית? אין בעיה. הוא יכול להגיש בקשה לדיון נוסף לנשיא העליון. הוא יכול להעביר חוק בכנסת שמשנה את הנורמה שנקבעה באותה פסיקה - כן, גם אין חיה כזו שמכונה "חוק עוקף בג"ץ", כמו שיש טועים לחשוב. מותר למחוקק לחוקק חוק שמשנה נורמה שיפוטית. במסגרת האיזונים והבלמים חקיקת חוקים כאלה לא רק מותרת, אלא אף רצויה מבחינת דמוקרטית. ראש הממשלה יכול גם "להלך אימים" על בית המשפט שאם ימשיך לפעול בצורה שנראית לו לא חוקית הוא יביא לשינוי באופן פעילותו (למשל, יוסיף שופטים או יקים ערכאה אחרת תחתיה) כדי שזה ידון מחדש בעניין וישנה פסיקתו (כפי שעשה הנשיא רוזוולט לאחר שבית המשפט העליון האמריקאי פסל את החקיקה החשובה ביותר שלן - חקיקת ה"ניו דיל" - ואכן האיומים הביאו לשינוי הפסיקה).
את כל אלה הוא יכול לעשות, וזה לא רק מותר אלא גם רצוי, כחלק מכיפופי הידיים בין הרשויות השונות כדי שאף אחת לא תצבור כוח רב מדי. רק דבר אחד אסור לעשות: לא לציית לפסיקה ברורה של בית המשפט. ודווקא את זה בחר בנימין נתניהו לעשות. נורא.
