אף שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכריז שהאלוף דוד זיני הוא מועמדו לתפקיד ראש השב"כ הבא, ושבכוונתו להביא אותו לאישור הממשלה, מבחינה משפטית הדרך לכניסת המינוי לתוקף עדיין ארוכה.
נתניהו למעשה החליט להסלים את המשבר בין המערכת המשפטית למערכת הפוליטית בכך שמינה את זיני, למרות שגם בג"ץ וגם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, החליטו שנתניהו מצוי בניגוד עניינים ואינו יכול לבצע את המינוי. ההערכה בקרב גורמים פוליטיים היא שנתניהו רצה להסלים את ההתנגשות עם המערכת המשפטית גם לקראת תחילת חקירתו הנגדית, בעוד כשבועיים.
בתחילת השבוע צפויה היועמ"שית בהרב-מיארה להגיש לממשלה הנחיות כיצד עליה לנהוג, כדי להשלים הליך בחירה תקין.
ליבת ניגוד העניינים נעוצה, על פי נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, בחקירות פרשת הדלפת המסמכים לעיתון הגרמני "בילד", ובחקירת המשטרה ושב"כ בפרשת קטארגייט. אף ש"ראש הממשלה עצמו אינו חשוד בשתי פרשות אלו, איננו צריכים להרחיק עדותנו על מנת ללמוד כי יש לו אינטרס אישי בתוצאות אותם הליכים", כתב עמית. עוד קבע: "בין ראש הממשלה ובין לפחות חלק מיועציו אשר נחקרים במסגרת הפרשות השונות קיים קשר קרוב, באופן שמקים חשש לניגוד עניינים מצד ראש הממשלה בכל הקשור לסיום כהונת ראש השב"כ. התעלמות מאזהרות הגורמים המשפטיים המוסמכים בדבר ניגוד עניינים אפשרי, מגבירה את החשש שמצב של ניגוד עניינים אכן מתקיים ביחס לראש הממשלה והממשלה".
כיוון שברור שנושא בחירת זיני יגיע גם להכרעת בג"ץ, מנהלים בהרב-מיארה, המשנה שלה גיל לימון, וצוות עוזריה, שורת התייעצויות כיצד להתיר את הסבך המשפטי.
על פי הנראה, הליך בחירת זיני היה רחוק מהליך סדור ומתקינות מינהלית. הוא נפגש עם נתניהו לפגישה קצרה במכונית, ושם סוכמה הבחירה בין השניים. זאת מבלי שהוא ונתניהו דיווחו על ההליך לרמטכ"ל אייל זמיר, הממונה הישיר על זיני. התנהלות זו ובחירתו של זיני, שאינו מועמד טבעי לתפקיד מבחינת כישוריו וניסיונו המודיעיני, מעלים חשש להליך מינוי פגום.
בהרב-מיארה לא תמנע מהממשלה למנות את ראש השב"כ, שכן זו סמכות הממשלה על פי החוק. היא תחווה דעתה אם ניתן לבצע את ההליך מחדש, כדי שיעמוד באמות מידה מקובלות. במקרה כזה, ראש הממשלה או מי מטעמו או הממשלה כולה, יצטרכו לערוך ולהציג לציבור עבודת הכנה מקצועית ושקופה, שתבהיר מדוע יש לבחור בזיני ולהראות שהשיקולים לבחירה היו מקצועיים בלבד.
בממשלות עבר, כשהתגלה ניגוד עניינים הקשור בראש ממשלה או בשר הממנה, הייתה הממשלה מאצילה את הסמכות לאחד השרים האחרים. אלא שלכל ברור שבמקרה זה, בשל השליטה המוחלטת של נתניהו בשרי ממשלתו, האצלת הסמכות לשר אחר היא בגדר "ישראבלוף". הנשיא עמית עצמו נדרש לכך בפסק דינו, כשהתייחס להחלטת הממשלה להדיח את רונן בר: "בנסיבות העניין עשוי היה להתעורר הרושם שלפיו שרי הממשלה שימשו אך 'כזרועו הארוכה' של ראש הממשלה במהלך הדיון וההצבעה".
מי שעוד תצטרף לתת חוות דעת על המינוי היא "ועדת גרוניס" - "הועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה" - שאמורה לבדוק את טוהר המידות ואת התאמתם לתפקיד של המועמדים לשבע המשרות הבכירות שממנה הממשלה, בהן ראש שב"כ, רמטכ"ל, נגיד בנק ישראל ומפכ"ל.
הנוהג הקבוע הוא שראש הממשלה, באישור הממשלה, עורך את כל הבדיקות המקדמיות טרם מינוי ראש השב"כ, והוועדה המייעצת מוודאת בעיקר שלא נפל פגם בטוהר המידות של המועמד.
ההערכה הפעם היא שבשל המצב הרגיש שנוצר, ועדת גרוניס תצטרך ל"הגדיל ראש" לפני שתחווה את דעתה, ותבדוק גם את כשירות המועמד, את התאמתו ואת הא-פוליטיות שלו.
אלא שנכון להיום "ועדת גרוניס" אינה יכולה להתכנס, שכן הרכבה חסר. הוועדה, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, כוללת את נציב שירות המדינה ושני אנשי ציבור - משה טרי ופרופ' טליה איינהורן. כיום אין נציב שירות מדינה מכהן, בין השאר מכיון שבג"ץ פסל לאחרונה את החלטת הממשלה לשנות את אופן מינויו.
בנוסף, פרופ' איינהורן אינה יכולה להיות חברת הוועדה שתעסוק במינוי, שכן בנה, ישראל "שרוליק" איינהורן, מבוקש לחקירה ב"קטארגייט". לכן יש צורך לאתר חבר ועדה אחר במקומה, לצד הצורך למנות נציב שירות מדינה, שהחוק שיסדיר זאת נמצא בהליך בזק ושנוי, כאמור, במחלוקת. גם המועמדים להחליף את איינהורן והנציב נדרשים באישור של היועצת המשפטית לממשלה קודם לכן.
וגם אם כל זה יתרחש, בהרב-מיארה תקבע מגבלות ומסמרות לגבי "החומה הסינית" שחייבת להיות בין נתניהו לבין זיני כראש השב"כ, על רקע החקירות שנמשכות - הן בפרשת קטארגייט והן בפרשת ה"בילד".
כתבנו איתמר אייכנר מוסיף: על פי גורמים בסביבת נתניהו, הוא נחוש מאוד להעביר את המינוי של זיני. “הולכים עליו בכל הכוח ולא רואים משהו שיעצור את המינוי”, אמרו.