בדקה ה-67 במשחק האליפות של מכבי תל-אביב, כשערן זהבי ירד מהדשא, אולי בפעם האחרונה, והשחקנים, הקהל, מדינה, עצרו לרגע מהמריבות, מהמלחמות, כדי לתת כבוד לאגדה שהייתה באמת, והיו דמעות, שלו, שלנו – לרגע אחד לא נחלקנו, באופן ספורטיבי ומטאפורי, בין צהובים לאדומים. בין תומכים ומתנגדים. לרגע, עם הווינר הגדול של הכדורגל, היינו מנצחים. / ליאור בן עמי