את ההצעה לכהן כראש השב"כ, אחד התפקידים החשובים ביותר לביטחון הלאומי, קיבל אלוף דוד זיני מראש הממשלה נתניהו במהלך פגישה בארבע עיניים, בסיום ביקור של ראש הממשלה בבסיס צאלים, עליו מפקד זיני. גם זיני עצמו לא חשב שהוא בראיון עבודה. "נתניהו זרק לי את תפקיד ראש השב"כ", הסביר זיני, לפי גורמים המעורים בפרטים. באותה פגישה זיני ענה שהוא מעדיף להתקדם במטכ"ל – זה לא סוד שהוא רצה להיות אלוף פיקוד הצפון – אבל מבחינתו מדובר ב"קריאה לדגל" והוא ייענה לה. זיני עידכן בכך את עוזר הרמטכ"ל ולמחרת גם את הרמטכ"ל עצמו, וכולם סברו שזה גישוש ראשוני. לנתניהו, מתברר היו תוכניות אחרות.
הנחתת מינוי של אלוף מכהן לתפקיד ראש השב"כ על הרמטכ"ל, היא צעד בעייתי בלשון המעטה, וזה עוד לפני שנכנסים להיבטים החוקיים של התעלמות נתניהו מהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, בעקבות פסיקת בג"ץ אחרי הדחת רונן בר. הרמטכ"ל וראש השב"כ צריכים לעבוד בתיאום מלא, באמון הדדי, ובידיעה שהם מגובים על ידי הדרג המדיני. נתניהו אפילו לא טרח לעדכן את זמיר אלא דקות ספורות לפני שעידכן את כל המדינה. זמיר, כך אומרים גורמים, הופתע עד מאוד לקבל את השיחה ביום חמישי בערב, וגם זה רק אחרי שזיני שמע מנתניהו שהוא המועמד המיועד.
גורמים בכירים בצבא אומרים שהסיפור הוא בכלל לא זיני עצמו, אלא שיש דרך למנות אלוף מכהן למשרה רמה מחוץ לצבא: פונים לרמטכ"ל, מתייעצים איתו, שומעים מה התוכניות שלו לגבי הקצין המדובר (או אם הוא מתכוון להטיל וטו) והרמטכ"ל הוא זה שפונה לפקוד הישיר שלו ושואל מה רצונו. אחר כך מתאמים ראיון עבודה מסודר. כל השרשרת הזאת, שהיא די אלמנטרית גם עבור מערכות פחות חשובות ממערכת הביטחון, לא התקיימה כאן.
כמובן שזכותו של ראש הממשלה למנות את המועמד המתאים לו, אבל פעולה מאחורי גבו של רמטכ"ל, שנכנס לפני חודשיים לתפקיד אחרי שבר מנהיגות עצום בצבא, זאת לא סתם "הטרלה" אלא טעות חמורה בשיקול הדעת. "אפשר למנות את זיני בצורה מסודרת ולפי פרוטוקול מוכר", אומרים במטכ"ל, "איך ממנים ככה ראש שב"כ?".
לא פלא שהרמטכ"ל נאלץ מיד להבהיר לכל הצבא איך הדברים אמורים לעבוד: כבר בשישי בבוקר התייצב זיני לשיחה אצל הרמטכ"ל, ממנה יצאה הודעה ראשונית שבה הוכרז כי זיני יפרוש מצה"ל תוך מספר ימים וכן ש"כל שיח של משרתי צה"ל עם דרג מדיני מחייב אישור של הרמטכ"ל". לאחר מכן, כשהתפרסמו כותרות שדיברו על הדחה בפועל, ניסו בצה"ל להרגיע ולטעון שפרישת זיני היא לאור החלטת נתניהו.
סמל לשינויים בצה"ל
דרכו של זיני מראש השב"כ המיועד לראש השב"כ בפועל עוד צריכה לעבור מספר משוכות, ודאי לאור הדרך העקומה. אבל כבר עכשיו ניתן לקבוע שעצם בחירתו של נתניהו מחזקת את מעמדו של זיני כסמל לשינויים בפני הצבא. הוא בנו של הרב המוכר יוסף זיני וחובש כיפה בעצמו, גדל באשדוד ואב ל-11 ילדים. מבחינה אמונית נוטים לשייך אותו לזרם החרד"לי, מה שכבר מסייע למבקרי המינוי: בסוף השבוע התפרסמו כמה ציטוטים לוחמניים שלו לכאורה, בנוגע לעמדתו על השבת החטופים בהסכם וכן תפקידם של תושבי העוטף בהגנה על עצמם. למרות היעדר ההקשר המלא, אין לצפות לתגובה של זיני: הוא סולד מתקשורת ולא מתראיין, עשה את המוות לכל הדוברים שעבדו איתו, לא מקיים שיחות רקע וגם לא מגיב לביקורות קשות שנכתבו עליו, גם אם לשיטתו הדברים אינם נכונים. אגב, גם אין לו טלוויזיה בבית.
הקריירה הצבאית שלו החלה בסיירת מטכ"ל, המשיכה לקצונה בגולני והוא נלחם בעזה ובלבנון. לאחר מלחמת לבנון השנייה פיקד על גדוד 51 ובהמשך על סיירת אגוז וצבר לעצמו מוניטין של קצין קשוח ואימת המג"דים תחתיו. הדרישות הגבוהות שלו מפקודיו חוללו לא מעט עימותים גם עם הצבא הסדיר וגם צבא המילואים: זיני רצה להילחם יותר ולהתאמן יותר וגם בארגון היררכי כמו הצבא צריך לדעת לשמור שהחוט לא ייקרע. במסגרת עלייתו לצמרת הרשים את הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, אולם הוא סירב לברך על המינוי וקרא לזיני לוותר עליו: "בעת הזאת עליך לפעול על פי צו זה, על פי הערכים אותם ספגנו ולאורם פיקדנו שנים ארוכות בצה"ל ולדחות את בקשתו של ראש הממשלה למינוי, בשל האופן והעיתוי בהם בוצע, ותחת חוסר ההסכמה הלאומית הרחבה שהוא מייצר לאור ההליך הפגום שבו התנהל... אני מכיר אותך שנים ויודע שיש בכוחך להתייצב לטובת הדבר הנכון למדינת ישראל גם במחיר אישי".
זיני אמנם מזוהה פוליטית, אך לא מתנהל כפוליטיקאי בצבא. הוא לא שייך לחונטה של גולני, ולא היה לו "סוס" שמשך אותו. עם זאת, הישגיו ואומץ ליבו הובילו אותו לפקד גם על חטיבת הקומנדו אף שרצה את חטיבת גולני.
מאז חדל לקבל תפקידים יוקרתיים, שהיו מסמנים אותו לגדולה במטכ"ל: הוא לא קיבל פיקוד על אוגדה סדירה וגם לא מרחבית (איו"ש, עזה, או לבנון). הוא מסיים את חלקו בצבא אחרי תפקיד אלוף אחד, כמפקד מערך ההכשרות, כלומר ללא הניסיון המקביל בשב"כ לראשי מרחבים למשל, וגם בעבודת המודיעין לא עסק יותר מדי.
הדוח שהרשים את נתניהו
במלחמה בעזה הוא לא השתתף ולא מחוסר רצון, אלא משום שלא כיהן בתפקיד רלוונטי. לפני כמה חודשים, כשדווח שאשת ראש הממשלה רוצה בזיני כמחליפו של הרצי הלוי בתפקיד הרמטכ"ל (הסברה העלתה שיש קשר לכך שאחיו של זיני הוא מקורב של סיימון פאליק, המיליארדר שמקורב מאוד למשפחת נתניהו), הגבות בצבא התרוממו לגובה של F-35.
לאחר ההודעה על המינוי ניסה נתניהו להדוף את הטענות לחוסר התאמה ולהליך חפוז ורשלני. "אני עוקב אחרי האלוף זיני במשך שנים", אמר נתניהו והתפעל מ"הדוח שהוא כתב חצי שנה לפני הטבח. הוא הזהיר מסכנה של פלישה קרקעית. הצטערתי מאוד שהדוח הזה לא הגיע אליי. זו לא פגישה של פעם אחת. יש לו ראש ישר, חד, ברור. אני חושב שהוא יהיה ראש שב"כ מצוין". בהקשר הזה ייאמר, שזיני אכן הזהיר מהפלישה לאחר ביקור באוגדת עזה. על אף שזאת ספקולציה, כן ניתן להניח בזהירות, לאור התנהלותו בעבר, שאם היה מפקד אוגדה או אלוף הפיקוד הוא היה מתנהל אחרת מול התרעות: סיכונים בהגנה זה לא משהו שזיני נוהג לקחת.
אלא שראשות השב"כ היא אופרה אחרת לגמרי, וכאן נדמה שזיני משחק לידיים של נתניהו במהלך שיש בו הרבה יותר פוליטיקה מאשר ביטחון: במכה אחת נתניהו מאותת מה דעתו על היועמ"שית ובג"ץ, מאמץ דמות פופולרית בציונות הדתית וגם ירוויח נקודות אפילו אם המינוי לא ייצא לפועל. אלא שגם עתה צריך לזכור, שזיני לא היה המועמד הראשון של נתניהו מחוץ לשב"כ: אלוף (במיל') אלי שרביט כבר הוכרז כראש השב"כ הבא – והוא אפילו עבר ראיון - לפני שנתניהו התקפל בגלל תמונה של מפקד חיל הים לשעבר במחאה. גם אלוף (במיל') סמי תורג'מן היה בין המועמדים. לשניהם היה ניסיון יותר רלוונטי לתפקיד ראשות השב"כ מזיני, שעשוי להישאר קירח מכל הכיוונים אם המינוי ייפסל. איכשהו, לא נראה שנתניהו מוטרד מזה יותר מדי.
